ת"א 55433-06-19

תקציר

המחלוקת היא על דמי תיווך נדל"ן. התובעת כספי השקעות, שבבעלות נח כספי, תבעה את הנתבעת AJS פיתוח, שבבעלות סיסיק אוסמן, ואת בנו של אוסמן, סיקסיק עלי, בדרישה לדמי תיווך עבור סיוע בעסקת נדל"ן. הנתבעים טוענים כי דמי התיווך הותנו במימוש הסכם אופציה, דבר שלא התקיים. ההסכמים המרכזיים הם "הזמנה לשירותי תיווך במקרקעין" מיום 1 באפריל 2018, לפיה שכר הטרחה ישולם עם מימוש האופציה, והסכם שני מיום 9 באפריל 2018, המפרט כי שכר הטרחה ישולם ביום 31 באוקטובר 2018. כספי דרש תשלום בינואר 2019 אך נדחה. התביעה, שהוגשה ביוני 2019, מבקשת לקבוע כי ההסכם השני מחייב וכי כספי זכאי לדמי תיווך, למרות שהסכם האופציה לא מומש. הנתבעים טוענים כי מטרת העסקה הייתה תלויה במימוש האופציה, וכספי היה מודע לכך. לטענתם, דמי תיווך נגבים רק עם ביצוע עסקה ולא אופציה שלא מומשה בפועל. בית המשפט מצדד בנתבעים, וקובע כי הטענה חסרת שחר. מההסכמים עולה כי הם כפופים להסכם האופציה, וכספי ניסח אותם, כך שיש לפרש כל עמימות מול כספי. בית המשפט מדגיש את חשיבותם של הסכמים כתובים ומוצא כי טענותיו בעל פה של כספי סותרות את הרישום הכתוב. יתר על כן, מטרת התיווך הייתה לאפשר עסקה שהושלמה, מה שלא קרה. כמו כן, כספי לא גבה עמלות מהרוכשים הפוטנציאליים, דבר המעיד על אופייה האופציונלי של העסקה. לפיכך, התביעה לדמי תיווך נדחית, וכספי חויב לשלם לנתבעים 30,000 ₪ דמי שכירות והוצאות. פסק הדין מדגיש כי יש לחייב צדדים לעמוד בתנאי ההסכמים הכתובים שלהם, במיוחד בחוזים עסקיים.