ת"ק 2398-03-23

תקציר

המקרה המדובר סובב סביב מחלוקת הנוגעת לתשלום דמי תיווך במקרקעין. התובע, מתווך נדל"ן, טען כי הוא זכאי לדמי תיווך מהנתבע בגין ליווי עסקת מקרקעין. עם זאת, בית המשפט דחה את טענת התובעת, בנימוק של היעדר הסכם תיווך כתוב כנדרש בדין הישראלי. על פי חוק המתווכים, מתווך חייב לקבל הזמנה בכתב מהלקוח, חתומה וכוללת פרטים ספציפיים, לביצוע פעולת תיווך במקרקעין. בית המשפט הדגיש כי דרישה זו היא קוהרנטית ולא ניתן לעקוף אותה בקלות. אמנם ייתכנו חריגים נדירים למקרים קיצוניים הגובלים בהונאה, אך המקרה הנוכחי לא הוכיח נסיבות כאלה. התנהלות הנתבעת לא עלתה כדי חוסר תום לב קיצוני, והימנעותה של התובעת מהשגת הסכם בכתב נשאה באחריות. יתר על כן, בית המשפט עמד בקצרה על מצבו של המתווך להיות "הגורם היעיל" המוביל לעסקה וציין כי נראה כי מעשיו של התובע עומדים בקריטריון זה. עם זאת, מאחר שהיעדר הסכם בכתב היה מכריע, דחה בית המשפט את התביעה. משכך, התובע לא היה זכאי לקבל דמי תיווך. פסק הדין ניתן שלא בנוכחות הצדדים, ללא צו להוצאות, ולתובע ניתנה הזכות לבקש רשות ערעור מבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.