ע"מ 43715-03-14

תקציר

שני ערעורים הוגשו על החלטת מנהל מע"מ להטיל על המערערים מס תשומות וקנס לאחר פסילת ספריהם. הערעורים אוחדו לדיון. החלטות המשיב התבססו על ניכוי מס תשומות על פי מספר חשבוניות מס שנמצאו כי הוצאו שלא כדין. המערערים טענו כי חלה התיישנות על ההחלטות וכי המשיב חרג מסמכותו. עוד טענו כי נקטו בכל האמצעים הסבירים לאימות זהות מנפיקי החשבוניות ולא היו מודעים לפגמים כלשהם בחשבוניות. עם זאת, בית המשפט דחה טענות מקדמיות אלה, והסכים עם המשיב כי הסמכות לפסול ספרים ולהטיל כפל מס נפרדת מהסמכות לערוך שומה, ולכן היא אינה כפופה לתקופת ההתיישנות בת חמש השנים על שומות. באשר לניכוי מס תשומות, החיל בית המשפט מבחן אובייקטיבי, אשר בדרך כלל אינו מאפשר ניכוי על פי חשבוניות שהונפקו שלא כדין, תוך חריג צר למקרים חריגים בהם העוסק נוקט בכל האמצעים הסבירים לאימות חוקיות החשבוניות. בית המשפט קבע, כי המערערים לא הצליחו להפריך את החזקה לפיה ידעו או היו צריכים לדעת על הוצאת החשבוניות שלא כדין. ראיות המשיב העלו ספקות לגבי טענות המערערת בדבר בדיקת הנאותות שלהם לאימות זהות מנפיקי החשבוניות, וגרסת המערערים לאירועים נמצאה בלתי אמינה. זאת ועוד, לא הייתה מחלוקת של ממש בדבר הוצאתן שלא כדין של החשבוניות, והמערערים לא הוכיחו די הצורך את היקף השירותים שניתנו להם או את התשלום בגינם. משכך, דחה בית המשפט את הערעורים, ואישר את החלטות המשיב לפסול את פנקסי המערערים, להטיל מסי כפל ולהטיל קנס. המערערים חויבו לשלם למשיב 30,000 ₪ הוצאות משפט, ביחד ולחוד.