ע"פ 1354/00

תקציר

המערער הורשע על ידי בית המשפט המחוזי ברצח ובקשירת קשר לביצוע פשע ונגזרו עליו מאסר עולם וחמש שנות מאסר, בהתאמה. ההרשעה התבססה על ראיות ישירות ועקיפות, לרבות הודאתו של המערער בפני מודיע. המערער ערער על פסק הדין וטען כי המודיע אינו אמין וכי בית המשפט המחוזי התעלם מדברי בא כוח המשיב ובא כוח המערער בדבר שקריו של המודיע בשבועה בתיק אחר. עוד טען המערער כי לא הוכחו כל העובדות הדרושות לביסוס הרשעה ברצח, וכי תפקידו היה של סייע בלבד. לחילופין, טען כי הראיות מוכיחות לכל היותר הריגה בקלות דעת. המשיב טען כי בית המשפט המחוזי היה ער לטענות בדבר מהימנותו של המודיע ונתן משקל מלא לעדותו. שופט בית המשפט העליון, בהסכמתו עם פסק דינו של בית המשפט המחוזי, הדגיש את הראיות המשמעותיות נגד המערער, לרבות הודאותיו בפני המודיע, שאוששו בראיות אחרות. נקבע כי אמינותו של המודיע לא נפגעה למרות השימוש האפשרי שלו בסמים, שכן עדותו מגובה בהקלטות סודיות. בית המשפט מצא כי מעשיו של המערער מהווים רצח, שכן הוא קשר קשר עם חברתו של הקורבן וחנק את הקורבן למוות תמורת כסף. יתר על כן, בית המשפט קבע כי המערער היה מבצע עיקרי, ולא רק סייע, שכן הוא השתתף בביצוע העבירה על ידי חנק הקורבן, מעשה שנכלל ב"מעגל הפנימי" של העבירה. השופט הגיע למסקנה כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי היה נכון ודחה את הערעור, תוך שהוא מדגיש כי ערכאת הערעור אינה מתערבת בממצאים העובדתיים והמהימנים של בית המשפט קמא.