ת"א 11499-06-22

תקציר

השופטת דחתה את תביעת התובע לאחר בחינה מדוקדקת של מכלול הראיות והטיעונים של הצדדים. התובעת לא הביאה ראיות לכפייה, עושק או הטעיה שיהפכו את פסק הדין נגדה לחסר תוקף. השופטת הבהירה כי הנתבע לא היה צד להסכם כלשהו וכי הסכמת התובע לפסק הדין ניתנה לבית המשפט ולא לנתבע. יתר על כן, השופט לא מצא עילה לביטול על בסיס כפייה, עושק או הטעיה. באשר לטענת הטעות, קיבלה השופטת כי התובע לא הבין את השלכות פסק הדין, אך הטילה על עורך דינו של התובע את האחריות להבין אותו ולהסכים לו. גם הטעות בדבר כדאיות העסקה נתפסה כטעות בהערכת הסיכונים, שאינה מצדיקה את ביטול פסק הדין. השופט הדגיש את החריגות שבביטול פסק דין ואת הצורך לאזן בין סופיות לאמת ולצדק. במקרה זה, החלטת בא כוח התובע והטעות שנעשתה לא הצדיקו ביטול, במיוחד בהתחשב בהתנהלות התובע ובבנייה הבלתי חוקית. השופט התייחס גם לטענת האכיפה הבררנית ומצא אותה בלתי נתמכת ואינה רלוונטית. לבסוף, השופטת, תוך שהיא דוחה את התביעה, בחרה שלא להוציא צו להוצאות בהתחשב בנסיבות התובעת והציעה לאטום את הבית במקום להרוס אותו, תוך השארת אפשרות להסדרה עתידית.