תמ"ש 49165-10-10

תקציר

פסק הדין מפרט את תשלומי המזונות שישלם האב לאם עבור שלושת ילדיהם לאחר גירושיהם. השופט קובע תחילה את חובת האב לשלם עבור צרכי ילדיו הקטינים כמתחייב מהדין העברי החל על האב. על פי ההלכה היהודית, על האב לדאוג לצרכיהם החיוניים של ילדיו, הכוללים מזון, ביגוד ובריאות, עד הגיעם לגיל 15. השופטת מציינת כי חובת האב משתרעת על יכולותיהם הכלכליות של שני ההורים וחלה ללא קשר להסדרי המשמורת. לאחר מכן, מבהירה השופטת את אופן תשלום המזונות, ומדגישה כי יש להביא בחשבון את תרומתו הישירה של האב לצרכי הילדים בעת שהם תחת השגחתו. השופטת מכירה בכך שהוצאותיו הישירות של האב ישתנו בהתאם לזמן שהילדים מבלים איתו, ובמקרה זה הילדים מחלקים את זמנם שווה בשווה בין שני ההורים. לפיכך, יש לאפשר לאב לשאת באופן ישיר בחלק מהוצאות מזונות הילדים. לאחר מכן עובר השופט להעריך את יכולותיהם הכלכליות של שני ההורים. האב הוא בעלים של חברה מצליחה ויש לו יכולת למשוך רווחים, כולל דיבידנדים. הכנסתו החודשית, כולל משכורת ודיבידנדים, נאמדת בכ-13,282 שקל. לעומת זאת, האם עובדת באוניברסיטה ומשתכרת הכנסה חודשית נטו של 18,333 שקל. השופט עובר להעריך את צרכי הילדים, ומסווג אותם לצרכים וצרכים הכרחיים מדיני צדקה. הצרכים הנדרשים נאמדים בכ-3,500 ש"ח לחודש, והאב נדרש לשלם מחצית מסכום זה לאם, כלומר 1,750 ש"ח בחודש. עוד קובע השופט כי על האב לתרום 20% והאם 80% לצרכי הצדקה של הילדים, המוערכים בכ-4,800 שקל בחודש. עם זאת, מאחר שהאב כבר מכסה באופן ישיר מחצית מצרכי הצדקה של הילדים בזמן שהותם עמו, האם נדרשת לפצות את האב מדי חודש על ההפרש, המסתכם ב-1,440 שקל. לאחר חישוב התשלום החודשי של האב בסך 1,750 ₪ לצרכים הכרחיים, הסכום נטו שעליו להעביר לאם הוא 310 ₪. עם זאת, כדי למנוע העברות מיותרות בין ההורים, השופט קובע כי שני ההורים ימשיכו לשאת בהוצאות הילדים באופן ישיר ושווה. השופטת מעודדת את ההורים להמשיך ולתעדף את טובת ילדיהם ומסכימה לערוך דין וחשבון שנתי של ההוצאות באמצעות רכזת הורים. כמו כן, המתאם יפתור כל מחלוקת הנוגעת לצרכי הילדים. לבסוף, השופט מחליט שלא לפסוק מזונות לאם עבור התקופה שבין הגשת התביעה לבין פסק הדין, שכן האב תמך ישירות בילדים באותה תקופה. כל צד נדרש לשאת בהוצאותיו המשפטיות.