ה"פ 276/05

תקציר

הפרשה נסובה סביב החלטת מינהל מקרקעי ישראל להקפיא את הקצאת העיטלות הפנויות במושב אלמגור. העותר, שהיה חבר מושב במשך שנים ואושר לו לחכור עיזבון בשנת 1994, ביקש מבית המשפט לחייב את מנהל מקרקעי ישראל לרשום אותו כחוכר העיזבון. לטענתו, מנהל מקרקעי ישראל המשיך להקצות אחוזות במושב גם לאחר ההקפאה, וכי בקשתו נדחתה שלא כדין ללא כל הצדקה. בית המשפט מצא כי מינהל מקרקעי ישראל אכן פעל שלא כשורה. נקבע כי העותר השלים את כל הדרישות להקצאת עזבונו, ולמרות זאת רשות מקרקעי ישראל לא רשמה אותו כחוכר ללא כל הסבר סביר. זאת ועוד, הדגיש בית המשפט כי על מנהל מקרקעי ישראל מוטלת החובה לנהוג בהגינות ובהתאם לעקרון השוויון, אותו לא קיימה. התנהלות מנהל מקרקעי ישראל, שהתאפיינה בהיעדר הנמקה ושקיפות, היוותה אפליה פסולה כלפי העותרת לעומת מתנחלים אחרים שנכסיהם הוקצו לאחר ההקפאה. כסעד הורה בית המשפט לרשות מקרקעי ישראל לחדש את הליכי ההקצאה לעיזבון העותר באותם תנאים החלים על מתנחלים אחרים. כן נדרשה רשות מקרקעי ישראל לכסות את הוצאותיו המשפטיות של העותר, לרבות שכר טרחת עורך דין. פסק הדין הדגיש את חשיבות ההגינות והצדק החברתי בהליכים מינהליים, ואת הצורך של מנהל מקרקעי ישראל לשמור על ערכים אלה בניהול מקרקעי ציבור.