ע"א 3225/09

תקציר

במרכז ערעורו של המערער עמדה הקביעה כי יש לפסול את השופט בשל משוא פנים לכאורה הנובע מטיפולו של בית המשפט בפרוטוקול המשפט. בא-כוח המערער סבר באמונה שלמה כי בית המשפט שפט מראש את התוצאה, וכי הפרוטוקול הופעל לטובת הצד שכנגד. עם זאת, לאחר בחינה מדוקדקת, הפערים בין התמלילים המקוריים והמתוקנים לא סיפקו ראיות מספיקות לתמיכה בטענות אלה. בית המשפט הכיר בכך שבעוד שהפרוטוקול אמור לשקף במדויק את הדיון, הוא אינו חייב לכלול כל אמירה או הערה. אם לצד יש בעיות עם הפרוטוקול, דרך הפעולה המתאימה היא לבקש תיקון; הימנעות מביצוע פעולה זו במועד מחלישה את אמינותן של טענות מסוג זה. יתר על כן, השופט הדגיש כי אין לצפות מאף שופט לפסול את עצמו אך ורק על סמך תחושותיו הסובייקטיביות של בעל דין, במיוחד ללא הוכחה קונקרטית למשוא פנים. למערער היו הזדמנויות רבות להתייחס לחששות כלשהם בנוגע לפרוטוקול, אך לא עשה כן. עוד ציין השופט כי הדיונים הוקלטו תוך מתן תיאור מדויק של ההליך, וכל מחדל לכאורה יכול היה להיפתר בקלות על ידי התייחסות להקלטות השמע. מאחר שהמערערת בחרה שלא לפנות לערוצים הראויים לטיפול בחששות אלה, ערעור הפסילה לא צלח. משכך, נדחה הערעור, והמערערת חויבה בהוצאות המשיב בסך 10,000 ₪. החלטה זו התקבלה לאחר ששקלה את כל המסמכים והטיעונים שהוגשו, ואת השיהוי הממושך בהגשת בקשת הפסילה.