עת"מ 34952-06-11

תקציר

פסק הדין מקבל את העתירה הן מבחינה עובדתית והן מבחינה נורמטיבית. עובדתית, טענות המדינה אינן מפורטות או סבירות דיין, והתשתית שהציגה בהתנגדותה אינה מספקת. המדינה לא סיפקה תשובות של ממש לשאלות מדוע אין ביכולתה לגייס מוסדות נוספים להעסקת עובדי שירותים, או כמה עובדים מועסקים במוסדות המתנגדים לחשיפת מידע. בתוך כך, הבהיר העותר כי אין בכוונתו לפגוע בפרטיות המטופלים במוסדות, וכי הנידונים אינם זכאים להגנת הפרטיות ביחס לעבירות שביצעו ולעונשים שהוטלו. מבחינה נורמטיבית, יש לשמור על הזכות לחופש המידע – זכות אדם ואבן יסוד בדמוקרטיה – אלא אם קיימת מידה גבוהה של ודאות שהדבר ישבש קשות את תפקוד הרשויות. המדינה לא מצאה כל שיבוש, או כל הפרעה שלא ניתן להתגבר עליה, במסירת המידע המבוקש. שיקול הדעת המסור למשיבים בהתאמת תכנית הענישה לנידון צריך להיות נתון לביקורת ציבורית, במיוחד בהינתן היותם נאמני ציבור. שקיפות התהליך חיונית לחיזוק אמון הציבור ברשויות ובבתי המשפט. לפיכך, זכאית העותרת לצו המבוקש, אם כי המועד למסירת המידע נדחה בשישה חודשים כדי לאפשר למשיבים לשכנע מוסדות להעסיק עובדי שירות ולהסביר את המצב לציבור.