ע"א 179/61

תקציר

עניינו של פסק הדין בתאונת עבודה שאירעה בחלקת אדמה שבבעלות המערער, אברהם לוטרמן, במסגרתה נפלו ארגזי פרי ריקים על נהג עגלה, ג'ליל מיכאל ג'השאן, וגרמו לפציעות קטלניות. הקורבנות, אלמנתו ובתו של ג'השאן, הגישו תביעת פיצויים נגד לוטרמן וכמה נתבעים נוספים, בהם המועצה לשיווק הדרים וסקידה ובעל הארגזים. בית המשפט המחוזי מצא את לוטרמן רשלן והורה לו לשלם פיצויים, תוך שהוא דוחה את התביעה נגד הנתבעים האחרים. לוטרמן ערער וטען כי התובעים לא טענו כראוי לכלל "הדבר מדבר בעקבותיו", שלא נטען בתביעה. עם זאת, בית המשפט העליון אישר את החלטת בית המשפט המחוזי, בקובעו כי התובעים אינם נדרשים לפרש את פרטי הרשלנות בהסתמך על כלל זה. בנוסף, עמד בית המשפט העליון על חובת הטענה כי "הדבר מדבר בעד עצמו" ועל ההיבטים הפרוצדורליים של הערעור. בית המשפט קבע, כי אמנם עדיף שהתובעים יגלו את כוונתם להשתמש בחזקת הרשלנות בכתב התביעה, אך המערערת לא הוטעתה במקרה זה. יתר על כן, פסק הדין בוחן את אחריותם של נאשמים אחרים, בתגובה לערעורו של לוטרמן על זיכויים. השופט דחה את התביעה נגד אחד הנתבעים, וקבע כי הוא בסך הכל מילא הוראות. עם זאת, בית המשפט העליון קבע כי אם הנתבע גרם נזק כתוצאה מבנייה מחדש של ערימות ארגזים לאחר תיקונים, ניתן להטיל אחריות על המפקח שהורה לו לעשות כן. ככלל, הערעור נדחה, ולוטרמן נתפס כאחראי הבלעדי לתאונה. הוא חויב לשלם לכל אחד מהמשיבים פיצויים, בצירוף ריבית והוצאות משפט.