פש"ר 1378/00

תקציר

כבוד השופט אלשיד ורדה ניהל את תיק באשה 17986/01, שבמרכזו חברה שמינתה כונס נכסים קבוע אך טרם עברה הליכי פירוק. החברה ביקשה פעולות מסוימות שלדעתה יועילו הן לחברה והן לנושיה, אך כונס הנכסים שמונה על ידי הנושה המובטח התנגד לכך, מה שהוביל למחלוקת משפטית. השופטת ורדה קבעה תחילה כי כונס הנכסים שלט בנכסים המשועבדים לנושה המובטח וכי הישות המשפטית של החברה נותרה עצמאית. לאחר מכן התעמק השופט במערכת היחסים שבין כונס הנכסים לבין החברה, והדגיש כי אופי והיקף סמכותו של הכונס תלויים בנכסים הספציפיים שבשליטתו ובחוב הנושה המובטח ביחס לסך נכסי החברה. במקרה זה, ניכר כי לכונס הנכסים ניתנה שליטה על מרבית נכסי החברה, מה שהותיר את החברה ללא עצמאות רבה. משכך, קבעה השופטת ורדה כי סמכותו של כונס הנכסים משתרעת גם על ניהול החברה עצמה, מה גם שקיומה של החברה הפך תיאורטי בעיקרו. עוד ציינה השופטת כי נראה כי עיקר תלונתה של החברה קשורה לסגנון הניהול של כונס הנכסים, ובפרט להזנחה לכאורה של פעילויות חיוניות. השופטת ורדה הסבירה כי במהלך כינוס נכסים קבוע, מטרת החברה עוברת ממקסום רווחים לתעדוף פירעון חובות לנושה המובטח. לפיכך, לחברה ולבעלי מניותיה לא הייתה זכות מוחלטת לערער על הנהלת כונס הנכסים. השופטת הדגישה כי לנושה המובטח לא הייתה חובה לממן את פעילות החברה, בהיעדר צו בית משפט או נכונות משלו לעשות כן. לאחר הערכת מצבה הפיננסי של החברה וקביעה כי היא אכן חדלת פירעון, דנה השופטת ורדה בניהול התביעות המשפטיות ובחובות הכונס בעניין זה. נמצא כי לכונס הנכסים לא הייתה חובה לטפל בתביעות או להקצות תקציב לניהולן, מה גם שהתביעות סווגו כבלתי מובטחות. השופטת התייחסה לפסיקה קודמת והדגישה כי במצבים מסוימים חב הנושה המובטח חובת נאמנות לנושים לא מובטחים. עם זאת, חובה זו לא הייתה מוחלטת והייתה תלויה בפרטי כל מקרה. במקרה הנוכחי, מאחר שהחוב המובטח בשעבוד הצף עלה באופן משמעותי על שווי נכסי החברה, קבע השופט כי האינטרס של הנושה המובטח גובר. השופטת ורדה הגיעה למסקנה כי כונס הנכסים אינו מחויב להשקיע משאבים בניהול התביעות המשפטיות, שכן הפגיעה בנושים הלא מובטחים תהיה מינימלית. כמו כן, השופטת ציינה כי היעדר הגנה מפני תביעות מסוימות לא יפגע באופן משמעותי בכספים העומדים לרשות הנושים הבלתי מובטחים, מה גם שהמפרק יכול לבחון תביעות אלה ואולי אף לדחות אותן. בסופו של דבר, דחה השופט את בקשת החברה לדחייה, וקבע כי גישת הכונס הייתה חוקית בהתחשב בנסיבות. ההחלטה התקבלה מבלי להורות על הוצאות, והצדדים קיבלו הודעה על פסק הדין.