ע"מ 614/07

תקציר

במקרה המשפטי הנדון, ביקשו המערערים להחזיר את הדיון לבית משפט קמא על מנת לבחון מחדש את מאזן הזכויות בינם לבין המשיב. עם זאת, בקשה זו נדחתה מאחר שהזכויות נבדקו ביסודיות בעבר. לאחר מכן שקל בית המשפט האם יש לחלק את המשאבים באופן שווה או לשמור על כל אחד מהצדדים כפי שהורה בעבר בית המשפט לענייני משפחה. בית משפט קמא קבע תחילה כי על כל צד לשמור על זכויותיו, במיוחד משום שהמשיב שמר על זכויות חלקיות בדירה, בעוד שלמערערת לא היו זכויות קנייניות במגוריהם המשותפים. למרות זאת, פסק דין בערעור הפך את פסק דינו של בית משפט קמא, והציע בחינה נוספת של מאזן הזכויות. המערערת, שאין לה חלק בדירה ונותרה עם סכום זעום של 190,000 ₪ ופנסיה, טענה כנגד יתרה שווה, ואילו המשיב, המתגורר בדירה המשופרת ולא תורם כלכלית למשפחה, טען לחלוקה שווה. השופט וסרקרוג תמך בעמדת המערער והציע כי כל צד ישמור על זכויות הפרט מבלי לאזן מחדש משאבים העלולים לפגוע עוד יותר במערער. עם זאת, השופט וילנר, בהסכמת השופט עמית, חלק עליו, ולא מצא נסיבות מיוחדות המצדיקות סטייה מחלוקה שוויונית. הם ציינו כי הזכויות הסוציאליות שנצברו במהלך הנישואין מתחלקות בדרך כלל שווה בשווה, אלא אם כן מוצדק אחרת. השופט וילנר קבע כי בראייה ארוכת טווח, החלוקה הכספית וחלוקת הנכסים אינה מצדיקה כל סטייה. לפיכך, קבע הרוב לדחות את הערעור, תוך שמירה על האיזון השווה לפי חוק יחסי ממון, מבלי להטיל הוצאות נוספות. החלטה זו חיזקה את החלטת הערעור הראשונית, שדרשה חלוקה שוויונית ולא שמירה פרטנית על זכויות.