תא"ק 29188-12-12

תקציר

המשיב טען כי הבקשה אינה עומדת בתנאים המשפטיים הנוגעים לסעדים מפוצלים ועל כן יש לדחותה. לטענתם, המבקש לא הוכיח די הצורך כי הבקשה מתייחסת לסעדים מרובים מאותה עילה או כי קיים אינטרס לגיטימי להצדיק את הפיצול. המשיב הגדיר את הסעד הכספי המבוקש כניתן לכימות, בניגוד לטענת המבקש כי הנזק אינו מוגדר. עוד טענו כי המבקש יכול היה לתבוע את כל הנזקים בתביעה הראשונית, מה שהופך את הבקשה הנוכחית למיותרת. לחילופין, הציע המשיב כי אם בית המשפט ימצא כי לא ניתן לבקש את הסעד הכספי הנוסף בתביעה לפסק דין מקוצר, יהיה על המבקש להכריע בין הגשת פסק דין מקוצר לבין תביעה אזרחית רגילה בגין כל הנזקים. המשיב הפנה לתקנות 44 ו-45 לתקשי"ר והדגיש כי ככלל אין לפצל עילת תביעה אחת למספר תביעות. לבית המשפט שיקול דעת לאזן בין האינטרסים של התובע והנתבע כדי להימנע מהתדיינויות מרובות. השופט הסכים עם פרשנותו של המשיב לתקנות, והגיע למסקנה כי המבקש לא עמד בתנאים לפיצול סעדים. הם קבעו כי הוצאותיו הנטענות של המבקש מתייחסות לעילת תביעה אחת של הפרת חוזה ולכן מהוות סעד יחיד. זאת ועוד, בניגוד לטענת המבקש, מצאה השופטת כי ניתן לכמת את ההוצאות. השופט גם דחה את טענת המבקש בדבר נזקים עתידיים לא ידועים, והבדיל אותה ממקרה שהזכירו בו. לבסוף, באשר לטענת המבקש כי חלק מהזכויות נבעו מהליך של פסק דין מקוצר, ציין השופט כי הדבר טרם הוכרע וממילא אינו מחייב פיצול הסעד. באיזון בין האינטרסים, קבע השופט כי יש לגבור על האינטרס של המשיב והציבור להימנע מתביעות מרובות, תוך שהוא דוחה את בקשת המבקש לפיצול. משכך, הבקשה נדחתה, והמבקש חויב בהוצאות המשיב.