ת"א 46985-01-25

תקציר

להלן ניתוח משפטי מקיף של ההחלטה, המתמקד בעקרונות משפטיים וחידושים, על בסיס המידע שסופק בלבד: **ניתוח משפטי של החלטת בית משפט השלום בנוף הגליל-נצרת בתיק ת"א 46985-01-25** **רקע עובדתי:** ההחלטה עוסקת בבקשתה של חברת שירביט חברה לביטוח בע"מ (להלן: "המבקשת" או "הנתבעת") להתיר לה להביא ראיות לסתור את קביעת הוועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל") בנוגע לנכותו של התובע (להלן: "המשיב"). המשיב הגיש תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לו כתוצאה מתאונת דרכים שאירעה ב-14.9.2022, במסגרתה נפגע בידו הימנית. תאונה זו הוכרה כתאונת עבודה. לאחר מספר ועדות רפואיות זמניות, נקבעה למשיב ב-29.3.2024 נכות רפואית אורתופדית צמיתה בשיעור 5% בגין קשיון באצבע 5 ביד ימין, ונכות צמיתה בשיעור 5% בגין צלקת, ובסך הכל נכות רפואית משוקללת צמיתה של 9.75%. **טענות הצדדים:** 1. **המבקשת** טוענת כי המשיב היה מעורב בתאונה נוספת ב-1.6.2023 ("התאונה השנייה"), בה נגרם לו שבר חוזר במסרק 5 ושבר נוסף במסרק 4 ביד ימין, אשר הצריך ניתוח והותיר צלקת. לטענת המבקשת, הוועדה הרפואית הראשונה (23.6.2023) לא ידעה על התאונה השנייה, וייחסה בטעות את הניתוח והצלקת, שנבעו מהתאונה השנייה, לתאונה מושא התביעה. המבקשת מדגישה כי הטיפול בתאונה הראשונה היה שמרני, בעוד שהתאונה השנייה הצריכה ניתוח, ולכן היא משמעותית יותר. בנוסף, טוענת המבקשת כי המשיב לא דיווח לוועדה על התאונה השנייה ועל החמרת מצבו, וכי התיעוד הרפואי שעמד בפני הוועדה כלל מסמכים עד לתאריך 26.2.2023 בלבד, ולא את אלו הנוגעים לתאונה השנייה. לדידה, הסתרת מידע זה מהווה חוסר תום לב ופגם מהותי בקביעת הוועדה. 2. **המשיב** טוען כי יש לדחות את הבקשה על הסף בשל שיהוי ניכר בהגשתה ובהיעדר "טעמים מיוחדים" כנדרש בחוק. לטענתו, כל המסמכים והטענות הרפואיות היו ידועים למבקשת חודשים ארוכים. בנוסף, טוען המשיב כי התנהלות המבקשת, שלא הגישה תחשיבי נזק במועד, מהווה עילה לדחיית הבקשה. לגופו של עניין, טוען המשיב כי הוועדות הרפואיות, לרבות זו מ-23.6.2023, ידעו על מצבו לאחר הניתוח, וכי הוא עצמו הגיש להן מסמכים רלוונטיים פיזית. הוא מציין כי הוועדה ציינה בפרוטוקול את הניתוח שעבר ואת הנכות הזמנית, והבחינה בין השברים. המשיב דוחה את טענת המבקשת להסתרת מסמכים וטוען כי היא אינה מהווה "טעם מיוחד" המצדיק סתירת קביעת המל"ל, וכי הבקשה אינה מצביעה על פגם מהותי בקביעת הוועדה. **הדיון המשפטי והכרעת בית המשפט:** **עקרונות משפטיים רלוונטיים:** ההחלטה מתבססת על הוראות **סעיף 6ב' לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975** (להלן: "חוק הפיצויים"). סעיף זה קובע כי קביעת דרגת נכות שנקבעה על פי דין (כגון על ידי ועדה רפואית של המל"ל) לפני שמיעת הראיות בתביעת פיצויים, תחייב גם לצורך התביעה. עם זאת, בית המשפט רשאי להתיר לבעל דין להביא ראיות לסתור את הקביעה, "אם שוכנע שמן הצדק להתיר זאת מטעמים מיוחדים שיירשמו". **הלכה פסיקתית:** בית המשפט פסק כי מטרת סעיף 6ב' היא להימנע מהוצאות מיותרות (רע"א 3545/11). עם זאת, אין בכך כדי לשלול את זכות הצדדים לסתור את הקביעות. ההלכה הפסוקה מבהירה כי היתר להבאת ראיות סותרות ינתן רק במקרים חריגים, כאשר הדבר נדרש לשם עשיית צדק (ר"ע 634/85; רע"א 7666/15). בתי המשפט נוטים להתיר זאת במקרים בהם נפל פגם מהותי בהליך המל"ל, או כאשר הוועדות לא החזיקו במלוא המידע הרפואי הרלוונטי, או שהתיעוד הרפואי היה חלקי (ע"א 5779/90). הדבר רלוונטי במיוחד כאשר הוועדה מתעלמת מנתונים רפואיים רלוונטיים, דבר המעלה ספקות לגבי אמינות קביעתה (רע"א 2993/14). כדי להצדיק היתר כזה, לא די להראות כי לא עמד בפני הוועדה תיעוד כלשהו, אלא יש להראות כי מדובר בתיעוד חשוב ורלוונטי שהיה עשוי לשנות את מסקנות הוועדה (רע"א 796/19; רע"א 7950/19). **ניתוח השופטת והכרעתה:** השופטת מייסון זחאלקה אבו פנה קיבלה את הבקשה. היא קבעה כי המקרה שבפניה הוא "מובהק המצדיק הבאת ראיות לסתור". **הנימוקים העיקריים להחלטה:** 1. **אי-ידיעת הוועדה על התאונה השנייה:** השופטת הדגישה כי התיעוד הרפואי שעמד בפני הוועדה מיום 23.6.2023 היה עד ליום 26.2.2023 בלבד, וכלל לא התייחס לפגיעה מיום 1.6.2023 (התאונה השנייה). טענת המשיב כי הגיש את התיעוד פיזית במהלך הוועדה לא נתמכה בראיות. 2. **חוסר בהירות לגבי המידע בוועדות המאוחרות:** אף שהוועדות המאוחרות התייחסו לניתוח שעבר המשיב, לא היה ברור אילו מסמכים רפואיים הוצגו בפניהן, והאם הן ידעו באופן מפורש על התאונה המאוחרת מ-1.6.2023, אשר גרמה לשברים נוספים וצורך בניתוח. 3. **השלכות על הקשר הסיבתי:** אי-הבהירות בנוגע למידע המלא שהיה בידי הוועדה בנוגע לתאונה השנייה עלולה להעלות ספקות לגבי הקשר הסיבתי בין התאונה מושא התביעה לבין כלל הנכויות שנקבעו (הן בתחום האורתופדי והן בתחום הפלסטי). העובדה שהוועדה הסופית קבעה נכות רק בגין המסרק ה-5 ולא ה-4 לא שוללת את האפשרות שהוועדה לא הייתה מודעת לקיומה של התאונה המאוחרת, שייתכן וגרמה לחלק מהפגיעות. 4. **הגנה על עשיית צדק:** לאור האמור, סברה השופטת כי יש לאפשר הבאת ראיות לסתור על מנת להבטיח קביעה הוגנת ומדויקת של אחוזי הנכות וזיקתם הסיבתית לתאונה מושא התביעה. **החידוש המשפטי/הדגש:** ההחלטה מדגישה את התנאים המצטברים שבהם בית המשפט יתיר חריגה מכלל החיוב בקביעת ועדות המל"ל, על פי סעיף 6ב' לחוק הפיצויים. הדגש הוא על **"פגם מהותי"** או **"אי-הצגת עובדות חשובות ומהותיות"** בפני הוועדה, באופן שהיה עשוי להביא את הוועדה למסקנה שונה. במקרה זה, קיום תאונה נוספת, שלא הובאה במלואה לידיעת הוועדה הראשונה (ולא ברור אם הובאה במלואה לידיעת הוועדות המאוחרות), אשר גרמה לפגיעות משמעותיות יותר, מהווה בסיס מוצק לטענה שהוועדה לא הייתה מצוידת בכל הנתונים הרלוונטיים לקבלת החלטה מבוססת, ובפרט ביחס לקשר הסיבתי. **הוראות נוספות:** לאור קבלת הבקשה, הורה בית המשפט על מינוי מומחה רפואי בתחום האורתופדי על ידי בית המשפט, לבחינת נכותו של המשיב, לרבות הצלקת הניתוחית, והקשר הסיבתי. התיק הועבר להמשך טיפולו של הרשם הבכיר לצורך מינוי המומחה. בנסיבות העניין (הגשת הבקשה בשלב מאוחר יחסית), כל צד יישא בהוצאותיו. **לסיכום,** ההחלטה מדגימה את האופן שבו בתי המשפט מיישמים את סעיף 6ב' לחוק הפיצויים, תוך איזון בין הצורך ביעילות דיונית לבין הצורך בעשיית צדק. במקרה זה, התגלה פער משמעותי במידע שעמד בפני הוועדה הרפואית, ובפרט בנוגע לתאונה נוספת שהשפיעה על מצבו הרפואי של הנפגע, מה שהצדיק מתן היתר להבאת ראיות לסתור.