ע"פ 2235/08

תקציר

במקרה הנדון, לאחר בחינה מעמיקה ושקילת הערעורים, תסקיר המבחן והטיעונים המשלימים, החליט בית המשפט לדחות את ערעוריהם של שני המערערים, א.א. וש.ר., בשל חומרת עבירותיהם ואופיו הראוי של גזר דינו של בית משפט קמא. המערערים היו מעורבים במעשה אלימות נתעב כלפי המתלוננת, שהונע על ידי רצון לנקמה על חוב שלא שולם שאינו קשור למתלוננים. חרף נסיבותיהם האישיות הקשות של המערערים, בית המשפט שם בראש סדר העדיפויות את ההרתעה ואת ביטחון הציבור, והדגיש את ההשפעה הקשה של מעשיהם, במיוחד נוכח אופייה המיני של האלימות. החלטת בית משפט קמא שקלה גורמים כמו הודאתו המיידית של א.א., אך הדגישה את היעדר מיצוי הדין המלא שלו ואת עברו הפלילי הקודם המצביע על נטייה לאלימות בעתיד. ס.ר., למרות היותו קטין, לא זוכה בשל השתתפותו הפעילה בתקיפות. בית המשפט אישר את גזרי הדין כתואמים את חומרת המקרים הדומים ודחה את הטענות כי שכרות או השפעת א.א. על ס.ר. היו גורמים מקלים. עם זאת, בית המשפט הסכים להפחית את הפיצוי הכספי שהיה על א.א. לשלם למתלונן למחצית מהסכום המקורי עקב הסכם עם המתלונן ומצוקותיו הכלכליות של א.א. לא נמצאו שינויים הכרחיים לפיצויו של ש.ר. ההחלטה התקבלה פה אחד, כאשר השופטים הדגישו את חשיבותם של צווי ענישה מחמירים ודחו ערעורים אחרים הנוגעים לחומרת העונשים שהוטלו.