ע"פ 4550/10

תקציר

פסק הדין המדובר הוא ביחס למחלוקת על פסילת שופט בתיק קובלנה פלילית. המערער הגיש קובלנה פלילית נגד המשיבים, אך זו נדחתה ללא שימוע מלא בנימוק שהיה צריך לאשר אותה על ידי היועץ המשפטי לממשלה. על התיק הוגש ערעור, ובעוד ההחלטה על הפיטורים אושרה, שונו נימוקי הפיטורים. לאחר מכן הוחזר התיק לשופט המקורי לדיון מלא, אך המערער ביקש למנות שופט אחר. בקשה זו נדחתה, והשופט המקורי קבע כי אין סיבה שהם יפסלו את עצמם. על החלטה זו הוגש ערעור, כאשר המערער טען כי התבטאויותיו ומעשיו הקודמים של השופט מצביעים על היעדר משוא פנים. עם זאת, הערעור נדחה, כאשר בית המשפט קבע כי לא קיים חשש ממשי להיעדר משוא פנים מצד השופט. התבטאויותיו הקודמות של השופט נתפסו כמקדמיות ולא מעידות על עמדה סופית, והיה ביטחון שהשופט יוכל לבחון מחדש את התיק באופן אובייקטיבי. יתר על כן, לא הייתה הוראה מפורשת להעביר את התיק לשופט אחר, דבר שנעשה בדרך כלל אם הנסיבות מצדיקות פעולה כזו. ההחלטה מחזקת את ההנחה כי שופטים יכולים לחזור בהם באופן הוגן מממצאים קודמים ולנהל משפט אובייקטיבי, במיוחד במקרה זה שבו הקביעות הקודמות ניתנו ללא שמיעת ראיות.