עב"ל 13779-11-11

תקציר

פסק דין זה נסוב סביב השיטה הנכונה לבחון ירידה בהכנסות הנפגע בעקבות פגיעה בעבודה, ובפרט לגבי תקנה 15, שאינה מגדירה האם יש לבסס את הבדיקה על המקדמות ששולמו לפני הפגיעה או על שומת המס שהוגשה. המערערת, המוסד לביטוח לאומי, טענה כי יש לקבל את הערעור ולבחון את הירידה בהכנסות על פי תקנה 11, המגדירה את ההכנסה על בסיס מקדמות. מנגד, המשיב דגל בשימוש בשומת המס הסופית כבסיס, שהוא גם עקרון העל במשפט הישראלי. בית המשפט המחוזי פסק לטובת האחרון, תוך שהוא מדגיש את הצורך לפרש את תקנה 15 בהתאם למצב בפועל ולעקרון העל של שמירה על רמת החיים של המבוטח. לאחר בחינת הטענות ובחינת תכליתה של תקנה 15, הסכימו השופטים עם החלטת בית המשפט המחוזי, והדגישו כי התקנה מבקשת לעשות צדק עם נפגעים שנכותם הרפואית אינה משקפת את פגיעתם האמיתית. בנוסף, הם ציינו כי שימוש בהכנסה חסומה מתקנה 11 לא יבחן את הירידה בפועל בהכנסות ויביא לסיכון כפול למבוטח. פרשנות זו נמצאה גם עולה בקנה אחד עם תקנה 12 הסמוכה, המגדירה הכנסה לצורך הוספת מוגבלות. לפיכך נדחה הערר, ונפסק כי על ועדת הרשות והוועדה הרפואית לעררים לבחון מחדש את עניינו של המשיב תוך שימוש בשומה הסופית כבסיס לקביעת הכנסות. כן חויב המוסד לביטוח לאומי לשלם למשיב שכר טרחת עורך דין.