ת"א 21840-03-18

תקציר

פסק דין זה עוסק בתביעה שהגישו שלושה תובעים הטוענים לבעלות על חלקים במקרקעין הידועים בשם חלקה 4, גוש 19056, הנמצאים צפונית למקום מגוריהם. התובעים טוענים כי הנתבעת, מועצה מקומית, השתלטה שלא כדין על חלקים מאדמותיהם בשנת 1995 מבלי שמסרה להם צו או הודעת הפקעה ומבלי לפצות אותם. התובעים פנו למועצה בשנת 2017 בדרישה לפיצוי אך לא קיבלו מענה. המועצה, כנתבעת, טענה כי התובעים לא הוכיחו את בעלותם בקרקע, וכי יש לדחות את התביעה בשל היעדר הוכחה בדבר גודל השטח המשמש את המועצה. עוד נטען, כי התובעים הסכימו, במפורש או מכללא, לשימוש במקרקעין לצורכי דרך, וכי הדרך מיטיבה עמם. כמו כן, הנתבעת טענה כי יש לדחות את תביעת התובעים לפיצויים מאחר שלא נגרם להם כל נזק, וכי התביעה הוגשה בחוסר תום לב, שכן התובעים עצמם ביצעו עבירות בנייה בלתי חוקית. לקרקע המדוברת, ששטחה 3906 מ"ר, יש בעלים מרובים, ורק חלק קטן ממנה שימש את המועצה לסלילת כבישים. מומחה בית המשפט מצא כי השטח המיועד לכביש בתכנית המאושרת הוא 465 מ"ר, בעוד השטח שתפוס בפועל על ידי הכביש הוא 409 מ"ר. התובעים לא הצליחו להוכיח כי המועצה מסיגת גבול במקרקעין כלשהם מעבר לשטח זה. בנוסף, התובעים לא התנגדו לתכנית הדרך או לתפיסת הקרקע בעת התרחשותה, וניתן להסיק את הסכמתם מחוסר המעש שלהם. בית המשפט קבע כי התובעים הם הבעלים של חלק קטן מהחלקה ולא הצליחו להוכיח נזק כלשהו שנגרם על ידי המועצה. עוד נמצא כי המועצה לא התעשרה שלא כדין על חשבון התובעים. לפיכך נדחתה התביעה, והתובעים חויבו בהוצאות הנתבע ובשכר טרחת עורך דין.