סע"ש 60458-10-20

תקציר

התובעת, מורה שעברה מעבודה בעיריית נצרת להעסקה ישירה במשרד החינוך, תבעה את המשרד בגין אי הפרשה לקרן ההשתלמות שלה, זכות ממנה נהנתה במהלך עבודתה הקודמת ואשר הייתה מודעת לה באופן אישי. המשרד טען כי התובעת לא הצטרפה לקרן לאחר שעברה להעסקתם, למרות שהיו לה מספר אפיקים לעשות כן וידעה על זכותה. התובעת טענה כי הגישה את המסמכים הדרושים, לרבות הוכחות לקיומה של קרן קיימת, במהלך תהליך המעבר והניחה כי זכויותיה יישמרו. בית המשפט פסק לטובת התובע. בית המשפט קבע כי המשרד כשל בחובת הזהירות ותום הלב שלו כלפי התובעת, שכן לא הודיע לה במפורש כי לא ימשיך בהפרשות לקרן ההשתלמות הקיימת שלה. ידיעתה האישית של התובעת על זכותה לא הייתה רלוונטית, שכן על המשרד הייתה חובה חוקית להודיע לה על תנאי עבודתה, במיוחד בתקופת המעבר. בית המשפט דחה גם את טענת המשרד כי תלושי השכר שנשלחו לתובעת כללו הודעות על בדיקת קרן השתלמות, ומצא כי אין בהם די ובלתי סביר לצפות מהעובדים להודיע על כך ולפעול על פיהם. מאחר שהתובעת לא תבעה הפרשות רטרואקטיביות אלא פיצויים, הורה בית המשפט למשרד לשלם לה 42,348 ש"ח, בצירוף הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין. סכום זה ייצג את היעדר ההפרשה לקרן ההשתלמות מאוקטובר 2013 עד אוגוסט 2018. למשרד ניתנו 30 יום לקיים את הצו, ולאחר מכן ייגרמו לו פערי הצמדה וריבית. לשני הצדדים הייתה זכות לערער על ההחלטה.