רע"א 5515/95

תקציר

המדינה ערערה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה, בשבתו כבית דין לימאות, שזיכה בעל סירה ובעל רישיון מעבירות משמעת. המשיבה טענה כי סעיף 172 לחוק הספנות (ימאים) מונע ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, בעוד המדינה טענה כי דינים אחרים מקנים לה זכות ערעור. בית המשפט העליון קבע כי משמעות ההוראה בחוק הספנות (ימאים), אשר הגדירה את החלטת בית המשפט המחוזי כ"סופית", היא שלא ניתן לערער עליה, גם אם נראה כי חוקים אחרים סותרים זאת. זאת משום שחוק הספנות (ימאים) היה חוק מיוחד שקיבל קדימות על פני חוקים כלליים בערעורים. בעוד שסעיפי "סופיות" בהחלטות מנהליות יכולים להיבחן על ידי בתי המשפט, אלה הקשורים לפסקי דין של בתי המשפט מגבילים את הביקורת השיפוטית לערכאה אחת. לפיכך, לא ניתן היה לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, אם כי ניתן לבחון אותו באמצעות עתירה לבג"ץ. בית המשפט ציין את הקשיים שהדבר גורם, במיוחד בשאלות משפטיות חשובות, אך יש לכבד את החלטת המחוקק למנוע ערעורים במקרים מסוימים. לפיכך, בקשת הערעור נדחתה, והמדינה חויבה בהוצאות המשפט של המשיב.