ת"א 20108-09-14

תקציר

פסק הדין דן במחלוקת בין מודיטרון לברוש תעשיות וערביה בנוגע לתשלום אגרות למינהל מקרקעי ישראל בגין שימוש מופרז בנכס. מודיטרון, התובעת, טוענת כי ברוש תעשיות, הנתבעת, מחויבת לשלם שכר טרחה זה כאמור בהסכם המכר בין הצדדים ובערבות הנתבעים. הנתבעים, לעומת זאת, מסרבים לשלם, בטענה שתקופת ההתיישנות פגה, מודיטרון התמהמהה בהגשת התביעה, והיה מעשה של בית הדין הקשור לתביעה קודמת. בית המשפט דוחה טענות אלה ופוסק לטובת מודיטרון, וקובע כי זכות התביעה הקונקרטית החלה כאשר מינהל מקרקעי ישראל הוציא דרישת תשלום, ולא קודם לכן. בנוסף, בית המשפט אינו מוצא כל הצדקה לטענות הנתבעים בדבר שיהוי או מעשה של בית הדין, ורואה את הערבויות שניתנו על ידי הנתבעים כתקפות. עם זאת, בית המשפט דוחה גם את טענתה של מודיטרון כי היא זכאית הן לפיצוי מוסכם והן לפיצוי רגיל הנובע מהפרת חוזה, וקובע כי מודיטרון זכאית רק לסכום הגבוה מבין השניים, שהוא הפיצוי המוסכם. משכך, בית המשפט מורה לנתבעים 1 ו-2 לשלם למודיטרון את סכום הפיצוי המוסכם בתוספת ריבית, ואילו הנתבע 4, אשר נתן ערבות נפרדת, נדרש לשלם סכום מוגבל כמפורט בערבות. מודיטרון נדרשת גם להסדיר מול מינהל מקרקעי ישראל תשלום מהסכומים שהתקבלו, אך הנתבעים יכולים לבקש החזר. עוד קובע בית המשפט כי הנתבעים אחראים לכל תשלום עתידי שידרוש המינהל, ופוסק בדבר חלוקת סעדים והוצאות.