ת"א 46801-09-16

תקציר

התובע, יחד עם אחיו סוהייב ודודם אבו עומר, תבעו לקבל כספי פשרה מהנתבעים, שהיו שותפים עסקיים. הכספים נבעו מסכסוך משפטי בין הנתבעת השנייה לבין קבוצת שוויקי. התובע טען כי כספים אלה נועדו לפרוע חוב שחב הנתבע השני, חמזה, לו, לו, לאחיו ולאביהם (שנפטר). חוב זה, לטענת התובעת, נבע מהלוואות שניתנו לחמזה לאורך השנים למטרות עסקיות. השופט פסק לטובת הנתבעים וקבע כי יש לדחות את תביעת התובע. השופטת ביססה החלטה זו על כך שהתובע לא הביא ראיות מספיקות לכך שהמחאת הזכויות - שנחתמה להבטחת פירעון החוב הנטען - משקפת עסקה של ממש. השופט ציין כי התובע, עובד בחברה לאספקת מים, לא הצליח להוכיח כיצד היו לו ולמשפחתו האמצעים הכספיים להלוות לחמזה סכומי כסף גדולים. לא היה תיעוד לעסקאות אלה, ועדותו של התובע בעניין זה לא הייתה עקבית. יתר על כן, נסיבות החתימה על המחאת הזכויות נראו חשודות. השופטת ציינה כי המסמך נכתב בעברית, למרות שכל ההתקשרויות הקודמות היו בערבית, וכי תוכן ההמחאה אינו עולה בקנה אחד עם החוב המתואר במסמכים אחרים. השופט הדגיש גם את קשריו המשפחתיים של התובע עם אבו עומר, שלא הוזכר בתביעה, ואת הניסיונות להרחיקו מהמחאת זכויות. בסופו של דבר, השופטת הגיעה למסקנה כי התובע לא עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו, והמחאת הזכויות נחשבה כחוזה למראית עין בלבד, ולפיכך היא בטלה. כמו כן הורה השופט לתובע לשלם לנתבעים שכר טרחת עורך דין והוצאות משפט.