תאד"מ 26548-06-22

תקציר

בית המשפט העליון פסק לטובת התובע במקרה של טענת שיהוי בהגשת תביעה. הנתבעת טענה כי יש לדחות את התביעה בשל השיהוי, אך בית המשפט מצא כי הנסיבות אינן חריגות דיין כדי להצדיק דחייה כזו. הסבריו של התובע לשיהוי, שכללו יחסי ידידות עם הנתבע וניסיון להסדיר את החוב מחוץ לכותלי בית המשפט, נחשבו הגיוניים ומקובלים. בינתיים, הנאשם לא הביא ראיות מספיקות כדי לתמוך בטענותיו בדבר מרמה ונזק ראייתי. עוד קבע בית המשפט כי התובע הצליח להוכיח את טענתו בעניין השיקים, אשר הקימה עילת תביעה המבוססת על עצם החזקת השיקים עצמם. זאת ועוד, תביעת הנתבע לקיזוז נדחתה מאחר שלא עמד בנטל ההוכחה הנדרש לתמיכה בטענותיו. ככלל, הורה השופט לקבל את תביעתו של התובע במלואה ופסק לו הוצאות ושכר טרחת עורך דין, שיתווספו לתיק ההוצאה לפועל. ההחלטה התקבלה בהיעדרם של שני הצדדים, ולשניהם שמרה הזכות לערער על פסק הדין.