רע"א 1114/02

תקציר

במקרה דנן בערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב, התיר בית המשפט למשיב להביא ראיות המערערות על קביעת הנכות של המוסד לביטוח לאומי, שהתבססה על סעיף 6ב לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. בתחילה דחה בית משפט השלום בנתניה בקשה דומה. המבקש היה מעורב בתאונת דרכים בשנת 1998, והוועדה הרפואית הראשונה של הביטוח הלאומי קבעה לו 0% נכות, שתוקנה מאוחר יותר ל-10% על ידי ועדת ערר. המשיב טען כי קיימות בעיות משמעותיות בהחלטה זו: הוועדה התעלמה מפגיעות קודמות מתאונה קודמת, לא הסבירה את השינוי מההערכה הראשונית, והגיעה בטעות למסקנה של נכות יציבה בגין בעיות בעמוד השדרה הצווארי, דבר שסתר את התייחסותה לתקנות ליקוי מותני. בית המשפט המחוזי מצא "טעות בולטת" בהחלטת ועדת הערר, המצדיקה הצגת ראיות סותרות. בקשת רשות הערעור נדחתה, שכן לא הוצגו בה חששות משפטיים או ציבוריים משמעותיים. יתר על כן, טעותה של ועדת הערר חייבה בירור, וניסיונותיו של המבקש לתקן את ההחלטה נמצאו בעייתיים, שכן הם בוצעו בצורה לקויה וחסרה שקיפות. כמו כן, נותרו חששות לגבי התעלמות מכאבי גב קיימים לפני התאונה. משכך, התקבלה החלטת בית המשפט המחוזי בתיק רע"א 2315/01, ונדחתה בקשת רשות הערעור.