ע"פ 6432/99

תקציר

שני ערעורים על הרשעה ועונש של תקיפה בנסיבות מחמירות נדונו במשותף. הערעור הראשון, שהוגש על ידי הנאשמים (המערערים), ביקש לבטל את הרשעתם בנימוק של יסודות מפוקפקים וקיומו של ספק סביר. בערעור השני, שהגישה המדינה, נטען לעונש חמור יותר משנת המאסר שהוטלה בתחילה, בשל חומרת העבירה, שכללה תקיפה אכזרית של המתלונן באלות ובסכינים. בית המשפט דחה את טענות המערערים, ומצא ראיות מספיקות לביסוס הרשעתם. נקבע כי ממצאיו של בית משפט קמא מבוססים היטב וכי המערערים לא הציגו טיעונים משכנעים לזיכויים. לגופו של עניין, אישר בית המשפט את הרשעתו של המערער מונדר במעשה מופדי, שפגע פיזית במתלוננת. באשר לגזר הדין מתח בית המשפט ביקורת על הקלתו של בית משפט קמא, והדגיש את הצורך בתגובה מחמירה ל"תת-תרבות הסכינים". בית המשפט הכיר ב"סולחה" (הסכם בין הצדדים) ובתקופת מעצר הבית, אך ראה בהפחתת העונש – משנה לחמישה חודשים – נדיבה יתר על המידה. בית המשפט מצא את הנוסחה המתמטית המשמשת להשוואת מעצר בית למאסר בעייתית, במיוחד לאור העובדה שהמערערים שהו זמן ניכר מחוץ לביתם. בסופו של דבר, החליט בית המשפט שלא למצות את הדין בערעור והטיל עליו שנתיים מאסר בפועל, תוך שמירה על המאסר על תנאי המקורי. החלטה זו מהווה אזהרה חמורה מפני התנהגות אלימה ושימוש בסכינים ליישוב סכסוכים.