ו"ע 35301-10-19

תקציר

בקשת המערערים לביטול פסק הדין התבססה על היעדרותם מישיבת ההוכחות שנקבעה בשל דחייה משוערת. בית המשפט לא מצא כל הצדקה לטענות המערערים, שכן לא התקבלה החלטה בדבר דחיית הדיון, והתנהגותם של המערערים גילתה זלזול בבית המשפט ובהליכיו. יתר על כן, סיכויי הצלחת הערעור נחשבו נמוכים, והסכמתו המסויגת של המשיב לביטול פסק הדין לא נחשבה מחייבת. השופט, יחד עם יו"ר הוועדה וחבריה, החליט כי התנהלות המערערים מאפילה על כל בחינה של טענותיהם וכי הסכמת המשיב לביטול פסק הדין אינה עילה מספקת לכך. בסופו של דבר נדחתה הבקשה לביטול פסק הדין, ופסק הדין הקודם לטובת אוצר המדינה אושר.