ע"א 49418-02-19

תקציר

הערעור בעניין קטן ואח' נ' בוקהולד ואח' (ע"א 49418-02-19) מתייחסים לשני נכסים מניבים: מלון וחנות. המערערים, בעלי הנכסים, ביקשו לפנות את המשיבים, השוכרים, בטענה כי האחרונים הפרו את הסכמי השכירות בכך שהעבירו את זכויותיהם בנכסים. המקרה תלוי בפרשנות של שני סעיפים בהסכם השכירות של המלון. סעיף 16 קובע כי השוכר - המוגדר בהסכם כשותפות בלתי רשומה - אינו רשאי להעביר זכויות לשותף אחר ללא הסכמת המשכיר. סעיף 26 מאשר כי השוכרים שוכרים כיחידים וכי הם רשאים להפעיל את המלון באמצעות חברה בבעלותם הבלעדית. המערערים טענו כי ההסכם הופר כאשר בוכוולד, אחד השותפים, העביר את חלקו בשותפות ובמניות בחברה ללאלי. המשיבים טענו כי ההעברה לא יצאה לפועל או כי היא מותנית בהסכמת המשכיר, שלא התקבלה. שופט בית המשפט המחוזי פסק לטובת המשיבים, בקובעו כי אמנם הכוונה הייתה להעביר את המניות, אך הדבר היה תלוי בהסכמת המשכיר, ולכן ההסכם לא הופר. עוד קבע השופט כי המערערים לא הצליחו להוכיח די הצורך את העברת המניות. שופטי ערכאת הערעור הסכימו עם פסק דינו של בית המשפט המחוזי, אך מטעמים שונים. השופט יונה אטדגי קבע כי הסכם השכירות נעשה עם שותפות אך סעיף 16 אינו אוסר על העברת מניות בין שותפים קיימים. פרשנותו של אטדגי התבססה על לשונו הברורה של החוזה, שנועדה למנוע צירוף שותפים חדשים ללא הסכמת המשכיר. בנוסף, קבע השופט כי המערערים לא הצליחו להוכיח די הצורך את העברת המניות. השופטת יהודית שבח חלקה על כך שהסכם השכירות נעשה בשותפות, וטענה כי הוא נכרת על ידי שלושה אנשים. היא ביססה את פרשנותה על הגדרת השוכר בהסכם ועל התנהלות הצדדים לאורך השנים. מאחר שהשוכר לא היה שותפות, סעיף 16 לא חל. כמו אטדגי, גם היא מצאה כי המערערים לא הוכיחו די הצורך את העברת המניות. השופטת מיכל עמית-אניסמן הסכימה עם תוצאת פסק הדין, אך לא קבעה את זהות השוכר. לדעתה, סעיף 16 נועד למנוע הוספת שותפים חדשים ולכן לא חל על העברת מניות בין שותפים קיימים. עוד הסכימה כי המערערים לא עמדו בנטל ההוכחה המוטל עליהם בנוגע להעברת המניות. כל השופטים הסכימו כי יש לדחות את הערעור, כי המשיבים לא הפרו את הסכם השכירות, וכי המערערים אחראים להוצאות המשפט של המשיבים ולשכר טרחת עורכי הדין.