ע"א 10800/06

תקציר

במקרה שלפנינו עסקינן בערעור ובערעור שכנגד בדבר השלכות המס של עסקת מכירת מניות בה היו מעורבים אמנון סלמן ואברהם וקנין, שהיו בעבר בעלי מניות שווים בחברת שירה, חברה לתיקון משאיות בע"מ. הסוגיה העיקרית סובבת סביב שיעור המס החל על רווחי הון ממכירת מניותיו של סלמאן לווקנין. סלמאן דיווח על רווח הון, בהנחה של שיעור מס מופחת לפי סעיף 94ב לפקודת מס הכנסה, מתוך אמונה שכל השבחים צריכים להיות זכאים להטבה זו. פקיד השומה, לעומת זאת, ערער על כך, והשתמש בהערכת שווי של כלכלן כדי לטעון למיסוי על בסיס שווי השוק, וכתוצאה מכך שומת מס גבוהה משמעותית. פערים בין התמורה המוצהרת של העסקה לבין שווי השוק בפועל הובילו למסקנתו של פקיד השומה, לה התנגד סלמאן, שטען כי העסקה בוצעה בתום לב. בית המשפט המחוזי צידד בסלמאן, והכיר במחיר החוזי כאמין, אך תיקן את טענתו בדבר הרווחים המצדיקים חלוקה, והקטין את היקף הטבת המס בגין דיבידנד שכבר הוכרז, המחושב כנמוך מכפי שנטען. ההחלטה משקפת את המורכבות ביישום סעיף 88 לפקודה, תוך התמקדות בתמורה האמיתית של עסקאות, וכן מתייחסת לסעיף 94ב, הממחיש את האיזון המורכב בין תניות חוזה לבין פרשנויות דיני המס. בסופו של דבר, בית המשפט אישר את ערעורו של סלמאן בנוגע למחיר העסקה לצורכי מס, אך אישר את הפחתת הטבת המס הכרוכה ברווחים הניתנים לחלוקה. הערעור הנגדי של פקיד השומה, שערער על שיטת הערכת שווי החברה, נדחה. השופטת א' פרוקצ'יה הדגישה את החשיבות של שומת מס מדויקת התואמת את הוראות החוק, המאפשרת מיסוי ריאלי המשקף באופן הוגן את הכנסות הנישום ללא עודף או גירעון מיותרים.