בע"מ 8461/10

תקציר

בית המשפט דחה את בקשת העותר למתן רשות ערעור. הבקשה, כמשתמע משמה, אינה ערעור בזכות, אלא על העותר להצדיק את שיקולי בית המשפט בערעור לגופו. זהו רף גבוה, שכן רשות ערעור לערכאה שלישית ניתנת בדרך כלל רק במקרים חריגים: פסיקות חדשות, או סוגיות בעלות חשיבות ציבורית, משפטית או חוקתית החורגות מהאינטרסים של הצדדים הישירים. בית המשפט לא השתכנע מהטענות שהוצגו, וקובע כי המחלוקת המהותית העומדת על הפרק מוגבלת לצדדים הקרובים. יתר על כן, בית המשפט מוצא כי שתי הערכאות הקודמות התייחסו במידה מספקת לשלוש הסוגיות העיקריות שהועלו בבקשה: סופיות, פרטים חסרים בהסכם ודרישת הכתב. אשר לסופיות, מקבל בית המשפט את עמדת המשיב כי ייפוי הכוח מבטא עסקה מחייבת בין הצדדים, הנתמכת בעדויות ובתצהירים שהוגשו. בית המשפט מגדיר את טענות המבקש בנקודה זו כמזעזעות, ומציין כי המבקש היה מודע להשלכות ייפוי הכוח. בסוגיית הפרטים החסרים בחוזה, קובע בית המשפט כי ניתן למלא את הפרטים תוך כיבוד כוונת הצדדים, וכי ניכרת מודעותו והסכמתו של המבקש להעברת הזכויות בדירה. בית המשפט מתייחס גם לטענה כי היעדר אזכור התמורה מבטל את החוזה, ומבחין בין מצבים בהם שיעור התמורה הוא מרכזי בחוזה, לבין מצבים בהם החוזה כרוך בהעברת נכס ללא תמורה. בית המשפט קובע כי מקרה זה עניינו של האחרון, וכי העדר תמורה אינו שולל את קיומו של חוזה. בית המשפט דוחה גם את הטענה הפורמלית כי החוזה אינו מקיים את דרישת הכתב לפי סעיף 8 לחוק המקרקעין. ייפוי הכוח מוכר כממלא אחר דרישת הכתב, שכן הוא כולל את זהות הצדדים ומיקום הנכס, ונחתם על ידי המוכר. לבסוף, ביחס לטענות המבקש שלא זכו להתייחסות מפורשת על ידי בית המשפט, אין זה מחובתו של בית המשפט להפריך באופן ספציפי כל טענה, ודי היה בטיפול של הערכאות הנמוכות יותר בטענות אלה. לפיכך, בקשת רשות הערעור נדחית.