ברע"פ 26855-10-25

תקציר

בבית המשפט העליון, ברע"פ 26855-10-25, השופט עופר גרוסקופף דחה בקשת רשות ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים, אשר דחה אף הוא ערר על החלטת בית משפט השלום. החלטת בית משפט השלום הורתה על מעצרו של העורר בפיקוח אלקטרוני תחת תנאים מגבילים. **עיקרי הדברים והניתוח המשפטי:** 1. **הליך גלגול שלישי:** השופט גרוסקופף הדגיש את העיקרון לפיו רשות ערעור לבית המשפט העליון על החלטות שכבר נבחנו בערר על ידי בית המשפט המחוזי ("ערר בגלגול שלישי") ניתנת "במשורה". הדבר נובע מהצורך להבטיח יעילות של מערכת המשפט ולמנוע עומס יתר. רשות כזו תינתן אך ורק במקרים חריגים, כאשר הבקשה מעוררת שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מעניינו הפרטני של הצד. כמו כן, במקרים נדירים ביותר, כאשר שיקולי צדק מחייבים זאת. 2. **הפסיקה המנחה:** השופט ביסס את החלטתו על הלכות מושרשות של בית המשפט העליון, כגון: * **רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ:** הלכה זו קובעת את הקריטריונים למתן רשות ערעור בגלגול שלישי, בדגש על חשיבות משפטית או ציבורית. * **בש"פ 2785/19 יאיר נ' מדינת ישראל:** פסק דין זה מחזק את הגישה המצמצמת במתן רשות ערעור בגלגול שלישי. * **רע"פ 8192/12 עכאשה נ' מדינת ישראל** ו- **רע"פ 7572/12 הזייל נ' מדינת ישראל:** פסיקות אלו מחדדות את האפשרות למתן רשות ערעור מטעמי צדק במקרים חריגים ביותר. 3. **יישום על המקרה הנדון:** השופט קבע כי המקרה שלפניו אינו נופל בגדר החריגים הללו. * **הסתמכות על המלצת שירות המבחן:** העורר הסתמך על המלצת שירות המבחן להחזיקו במעצר בית תחת שני מפקחים. אולם, השופט קבע כי עצם ההחלטה על מעצר בפיקוח אלקטרוני, כחלופה למעצר בית מלא כפי שהומלץ, אינה מהווה כשלעצמה עילה למתן רשות ערר בגלגול שלישי. המשמעות היא שהחלטה שיפוטית המגיעה לאיזון שונה בין חלופות המעצר, גם אם אינה מאמצת לחלוטין את המלצות שירות המבחן, אינה מקנה זכות אוטומטית לערור נוסף בפני בית המשפט העליון. * **שאלת הראיות לכאורה:** העורר העלה שאלות לגבי קיומן של ראיות לכאורה, לרבות לגבי יסודות עבירת האיומים. השופט הדגיש כי במסגרת הליכי מעצר, הדיון בשאלות אלו הוא ראשוני בלבד. ההכרעה המהותית בשאלות אלו שמורה להליך העיקרי. העובדה שבית משפט השלום, בית המשפט המחוזי ובית משפט זה (בבקשת רשות ערר קודמת) קבעו כי קיימות ראיות לכאורה ברמה מספקת, מחזקת את העובדה שלא קיימת עילה להתערבות נוספת. 4. **היעדר טעם מבורר להתערבות:** השופט סיכם בכך שלא מצא טעם מבורר להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי, הן לגבי סוג הפיקוח והן לגבי קיום הראיות לכאורה. הוא אף הזכיר כי בנוגע לקביעת הראיות לכאורה, כבר הוגשה ונדחתה בקשת רשות ערר קודמת, מה שמחזק את סופיות ההחלטה בעניין זה. **מסקנה משפטית:** החלטת השופט גרוסקופף מדגימה את האיזון שמבקש בית המשפט העליון לשמור בין מתן אפשרות לערר במקרים חריגים לבין הצורך לשמור על סופיותן של החלטות שיפוטיות, במיוחד בהליכי מעצר. הגישה היא מצמצמת בכל הנוגע לבקשות רשות ערר בגלגול שלישי, ומחייבת הצגת שאלה בעלת חשיבות ציבורית או משפטית רחבה, או עילה חזקה של שיקולי צדק, ולא רק אי-הסכמה עם התוצאה השיפוטית. בהקשר של ראיות לכאורה, בית המשפט העליון אינו נוטה להתערב בקביעות הערכאות קמא, בהיותן קביעות עובדתיות ראשוניות שנועדו להליך המעצר בלבד.