ע"פ 4356/07

תקציר

נגד המערער הוגש כתב אישום המייחס לו פריצה לדירה והחזקת רכוש גנוב. הערכאה הנמוכה יותר הרשיעה אותו באישומים וגזרה עליו 14 חודשי מאסר. המערער ערער וטען כי היה שיכור מכדי לגבש את הכוונה הנדרשת וכי התביעה לא הצליחה להוכיח את כוונתו. בית המשפט דחה את הערעור, בקובעו כי קביעות המהימנות והממצאים העובדתיים של הערכאה הנמוכה יותר היו סבירים וכי הגנת שכרותו של המערער לא נתמכה בראיות. זאת ועוד, ציין בית המשפט כי הימנעותו של המערער מלזמן עדים מסוימים שיתמכו בטענת שכרותו פעלה לרעתו. בית המשפט דחה גם את הטענות בדבר היעדר ראיות לכוונת המערער, וקבע כי קביעת כוונתו של המערער התבססה על ניסיון חיים ועל הצהרותיו של המערער עצמו. לבסוף, אישר בית המשפט את גזר הדין, בהתחשב בעברו הפלילי של המערער ובחומרת העבירה. השופטים, נ' זלוצ'ובר, י' פפר ור' יפה-כץ, דחו פה אחד את הערעור על הכרעת הדין וגזר הדין.