רע"א 9311/04

תקציר

בתיק משפטי מורכב זה ביקשו המבקשים רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב, שהתעורר על רקע סכסוך רכושי ארוך שנים משנת 1983. תחילה דחה בית משפט השלום תביעה של המשיבה ובעלה המנוח לפינוי ודמי שכירות כנגד המבקשים, שהואשמו בהחזקת שתי דירות שלא כדין. עם זאת, בשנת 2004 הגיע בית המשפט המחוזי לפשרה, לפיה המבקשים ישלמו למשיב 105,000 דולר בתשלומים כדי להימנע מפינוי מהנכס שבמחלוקת. המבקשים חלקו על כך, וטענו כי פסק דין זה חרג ממה שהוסכם וערערו על הערכת שווי הנכסים. עוד נטען, כי בית המשפט נעתר לסעד שלא ביקש המשיב ונעדר נימוק הסברתי מספק. המשיב מס' 1 השיב בשלילה, הדגיש את חוקיות פסק הדין לפי סעיף 79א והדגיש כי הסכומים שנפסקו היו סבירים בהתחשב בשווי הנכס בגבעתיים. בסופו של דבר, דחתה הערכאה הבוחנת את הערעור, וציינה כי בפני המבקשים ניצבו שתי משוכות נמוכות: משוכת ההשלכות המשפטיות הרחבות והמשוכה הפרוצדורלית של סעיף 79א, שעל שתיהן לא הצליחו להתגבר. בית המשפט הגיע למסקנה כי הנסיבות אינן מצדיקות התערבות בערעור משום שפסק הדין המוסכם לא הראה סטייה קיצונית. תחת זאת, פסק הדין דבק בהסכמה הפרוצדורלית של הצדדים, והפער בסכומים שנפסקו לא הצדיק עיון חוזר בהחלטה. בית המשפט התייחס גם לטענה בדבר היעדר הנמקה, בקובעו כי לפי סעיף 79א, הנמקה כוללת אינה מחייבת. כתוצאה מכך, החלטת בית המשפט המחוזי אושרה, וביצוע פסק הדין הוחזר על כנו, תוך הטלת הוצאות משפט נוספות על המבקשים.