ת"ק 36325-12-20

תקציר

להלן ניתוח משפטי מקיף של פסק הדין, תוך התמקדות בעקרונות משפטיים וחידושים, בהתבסס אך ורק על הנתונים שנמסרו: **הקדמה** פסק דין זה עוסק בתביעת נזיקין קטנה שהוגשה על ידי התובעים, אסתר ויעקב בן יששכר, נגד שוטרים (להלן: "השוטרים" או "הנתבעים 1-4") ונגד אזרחית, לבנה עבאדי (להלן: "עבאדי" או "הנתבעת 5"). התביעה עוסקת בטענות בדבר התנהלות פסולה, לכאורה, של השוטרים והנתבעת 5, אשר גרמה לתובעים נזק בסך 20,000 ₪. עיקר המחלוקת נוגע לתלונה שהגישה עבאדי נגד אסתר בן יששכר, ולטיפול המשטרה בתלונה זו. **העובדות הרלוונטיות כפי שעולות מפסק הדין** * **סכסוך משפחתי:** קיים סכסוך משפחתי בין יעקב בן יששכר לבין עבאדי. * **מסירה כדין:** לטענת התובעים, אסתר ביצעה מסירה כדין לעבאדי בביתה, על פי החלטת בית משפט. * **תלונה כוזבת:** התובעים טוענים שעבאדי הגישה תלונה כוזבת במשטרה מתוך נקמנות, תוך ניצול קשרים עם שוטרת בשם שלי שם טוב, אחייניתה של עבאדי, אשר משרתת באותו מרחב. * **התנהלות השוטרים:** התובעים טוענים שהשוטרים (שחורי, ברזלאי, בן דוד וברכה) שיתפו פעולה עם עבאדי, פעלו בניגוד לחוק, איימו על התובעים, דרשו גישה לטלפון הנייד של אסתר, אילצו אותה לתת טביעת אצבע, סירבו לאפשר לה להציג מסמכים, פנו להוצאת צו מעצר נגד בן יששכר, והורו על אכיפה בררנית והחרמת טלפון נייד. * **הגנת המדינה:** המדינה, בכתב הגנתה, טענה לדחיית התביעה נגד השוטרים מכוח חסינותם לפי סעיפים 7א(א) ו-7ב(ב) לפקודת הנזיקין, והציעה כי התובענה תתברר כנגד המדינה מכוח אחריותה למעשי עובדיה. * **החלטות שיפוטיות קודמות:** בית המשפט מציין כי אסתר שוחררה בערבות, והוגשו עררים וערעורים על החלטות קצין המשטרה, אשר נדחו. כמו כן, נדחתה בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון. הוגשה בקשה להוצאת צו מעצר נגד בן יששכר, אשר נעתר לה בית המשפט, בקובעו כי קיים חשד סביר לביצוע עבירה של הפרת צו הגנה. **ניתוח משפטי** 1. **חסינות עובדי ציבור (שוטרים):** * **עקרון משפטי:** סעיפים 7א(א) ו-7ב(ב) לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], תשכ"ח-1968, מעניקים חסינות לעובדי ציבור מפני תביעות נזיקין בגין מעשים שנעשו במסגרת מילוי תפקידם, אלא אם הוכח כי פעלו בזדון או בשוויון נפש קיצוני לאפשרות גרימת נזק. סעיף 7ב(ב) מאפשר למדינה להודיע על הכרה בחסינות השוטרים, ואז התביעה תתברר כנגד המדינה. * **יישום בפסק הדין:** בית המשפט קיבל את טענת המדינה, ודחה את התביעה נגד השוטרים מכוח חסינותם. נקבע כי התובעים לא הוכיחו שהשוטרים פעלו בזדון או בשוויון נפש, וכי המדינה אכן מסרה הודעה בדבר הכרתה בחסינותם. על כן, התביעה נגד השוטרים נדחתה והיא תתברר כנגד המדינה. 2. **נטל ההוכחה על טענות כנגד התנהלות משטרתית:** * **עקרון משפטי:** על התובעים מוטל נטל ההוכחה להוכיח את טענותיהם בדבר התנהלות פסולה של השוטרים, כגון איום, אלימות, פעולה שלא כדין, או רשלנות. בהיעדר הוכחות כאלה, אין בית המשפט יכול לקבל את התביעה. * **יישום בפסק הדין:** בית המשפט קבע כי התובעים לא הוכיחו שלמי מהשוטרים היה קשר לשוטרת שם טוב, או שהיה להם מניע כלשהו בחקירה. כמו כן, לא הוכח שמי מהשוטרים פעל שלא כדין, שלא בהתאם לסמכותם, או התרשל. התנהלות השוטרים נעשתה, לשיטת בית המשפט, במסגרת החוק ועל פי הנתונים שהיו בפניהם. אף העובדה שלא הוגשה ראיה כלשהי מטעם התובעים ביחס לתלונה במח"ש (המחלקה לחקירות שוטרים) נזכרה כסיבה המחזקת את הדחייה. 3. **סמכות התפיסה והחיפוש של חפצים על ידי המשטרה:** * **עקרון משפטי:** סעיף 32(א) לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], תשכ"ט-1969, מסמיך שוטר לתפוס חפץ אם יש לו יסוד סביר להניח כי באותו חפץ נעברה עבירה, או שהוא עשוי לשמש ראייה בהליך משפטי. * **יישום בפסק הדין:** בית המשפט קיבל את טענת המשטרה כי תפיסת הטלפון הנייד של אסתר נעשתה בסמכות. הנימוק לכך היה חשש לשיבוש חקירה, וכן חשד להפרת צו הגנה של בית המשפט לענייני משפחה. ניתנה אף הוראה לתפיסת הטלפון על ידי ברכה, והוגשה בקשה להוצאת צו חיפוש, אשר נעתר לה בית המשפט. לבסוף, הטלפון הוחזר לאסתר בעקבות בקשתה. 4. **סמכות נטילת אמצעי זיהוי:** * **עקרון משפטי:** חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-חיפוש בגוף ונטילת אמצעי זיהוי) תשנ"ו-1996 ("החסד"פ"), מסדיר את סמכויות המשטרה לגבי נטילת אמצעי זיהוי, כגון טביעות אצבע. * **יישום בפסק הדין:** נטילת טביעת האצבע של אסתר נחשבה לפעולת חקירה שבוצעה בהתאם לסמכות השוטרים על פי החסד"פ, וזאת לאחר שאסתר שיתפה פעולה. 5. **התייחסות להחלטות שיפוטיות קודמות:** * **עקרון משפטי:** בית משפט לתביעות קטנות אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות שיפוטיות קודמות של בתי משפט אחרים, לרבות החלטות בדבר הוצאת צווי חיפוש או צווי מעצר, כאשר בית המשפט המוסמך בחן את חומר הראיות ומצא יסוד סביר לחשד. * **יישום בפסק הדין:** בית המשפט הדגיש כי אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות שיפוטיות שבדקו את חומר החקירה ומצאו חשד סביר לביצוע עבירה של הפרת צו הגנה. התובעים, אף שהדגישו כי בידיהם החלטות של בתי משפט מחוזי ועליון בנוגע למסירה, לא צירפו אינדיקציה לכך, וממילא סוגיה זו כבר נבחנה בהחלטות השיפוטיות. 6. **אחריות המדינה למעשי עובדיה (שוטרים):** * **עקרון משפטי:** סעיפים 13 ו-14 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] קובעים את אחריות המעביד (במקרה זה, המדינה) למעשי עובדיו. * **יישום בפסק הדין:** למרות דחיית התביעה נגד השוטרים באופן אישי, התביעה נגד המדינה נותרה פתוחה, אך בסופו של דבר גם היא נדחתה, כאמור בסעיף 17. 7. **התנהלות הנתבעת 5 (עבאדי):** * **טענות התובעים:** עבאדי עשתה דין לעצמה, הגישה תלונה כוזבת, טענה טענות שקר (לגבי צילום, נוכחות בן יששכר), ניצלה קשרים, הפרה צווים, ופרסמה תמונות של קטין בניגוד לצו. * **טענות עבאדי:** עבאדי הדגישה שלשם טוב אין קשר לתביעה, וטענה כי בן יששכר מטעה את בית המשפט ומפר צו הגנה. כל המצאה צריכה להתבצע דרך בא כוחה. * **החלטת בית המשפט:** בית המשפט דחה את התביעה גם נגד עבאדי. לא פורט בפסק הדין במפורש מדוע נדחתה התביעה נגדה, אך ניתן להסיק מכך שלא הוכחו טענות התובעים כלפיה, או כי טענותיה של עבאדי (לגבי הפרת צו הגנה על ידי בן יששכר, למשל) היו מקובלות יותר. **חידושים משפטיים או דגשים מיוחדים** * **אימוץ נרחב של דוקטרינת החסינות:** בית המשפט אימץ באופן מלא את דוקטרינת החסינות של עובדי ציבור, כפי שמעוגנת בפקודת הנזיקין, ודחה את התביעה האישית נגד השוטרים על בסיס זה, מבלי להידרש לבירור עובדתי מעמיק של הטענות כלפיהם. הדבר מדגיש את ההגנה המשפטית הרחבה הניתנת לשוטרים בעת מילוי תפקידם, כל עוד אינם פועלים בזדון. * **חשיבות ההבחנה בין סמכות לתפקיד לבין התנהלות פסולה:** פסק הדין מראה כי גם אם פעולה נעשתה במסגרת סמכות (כמו תפיסת טלפון), הדבר אינו מונע תביעה אם ההתנהלות הייתה זדונית או רשלנית באופן קיצוני. עם זאת, במקרה זה, לא הוכח שהייתה התנהלות כזו. * **נטל ההוכחה על התובעים:** ההליך מדגיש את הקושי המובנה של אזרחים להוכיח טענות כנגד גורמי אכיפה, ובפרט את הצורך בראיות מוצקות. אי-זימונה של עדה מרכזית (שם טוב) נזקף לחובת התובעים. * **הגנה על החלטות שיפוטיות קודמות:** בית המשפט מגן על התהליך השיפוטי ומדגיש כי ערכאה נמוכה יותר אינה אמורה לשמש כערכאת ערעור על החלטות של בתי משפט גבוהים יותר, במיוחד כאשר נבדקו חומרים ונמצא יסוד סביר לחשד. **סוף דבר** פסק הדין דחה את התביעה הן נגד השוטרים (כאשר התביעה תתברר כנגד המדינה, אך גם היא נדחתה בסופו של דבר) והן נגד עבאדי. התובעים חויבו בהוצאות משפט. ההחלטה משקפת את העובדה שהתובעים לא הצליחו להוכיח את טענותיהם בדבר התנהלות פסולה, זדונית או רשלנית, של השוטרים, וכן את האפקטיביות של מנגנון החסינות המגן על עובדי ציבור. כמו כן, ההחלטות השיפוטיות הקודמות, שנתנו תוקף לחשד הסביר לביצוע עבירה, היו גורם מכריע.