רע"א 6230/22

תקציר

להלן ניתוח משפטי מקיף של פסק הדין, תוך התמקדות בעקרונות משפטיים וחידושים, בהתבסס אך ורק על המידע שסופק: **ניתוח משפטי: רע"א 6230/22 - עניין עו"ד שי כהן נ' נצבא אחזקות 1995 בע"מ** **מבוא** פסק דין זה של בית המשפט העליון (השופטים ע' ברון, י' כשר, ר' רונן) עוסק בבקשת רשות ערעור על החלטות בית המשפט המחוזי, אשר דחו ערעור של המבקש (עורך דין במקצועו) על החלטות רשמת בית המשפט המחוזי. המחלוקת המרכזית נסובה סביב סיווג תביעתו של המבקש לצורך אגרת בית משפט, ובפרט סעיף 215 לכתב התביעה, שבו צוין כי המבקש מתכוון להגיש בקשה נפרדת לפיצול סעדים. **עובדות המקרה וההליך המשפטי** המבקש הגיש תביעה כספית נגד המשיבה 1, בטענה לחוב שכר טרחה בקשר לפרויקט נדל"ן. כתב התביעה כלל מספר "סדרות" של סעדים, חלקם הצהרתיים וחלקם כספיים. המשיבה 1 עתרה לסילוק התביעה על הסף בטענה לאי תשלום אגרת בית משפט כדין. לטענתה, אף שהתביעה הוכתרה כהצהרתית, למעשה מדובר בתביעה כספית שיש לשלם בגינה אגרה גבוהה יותר. רשמת בית המשפט המחוזי קיבלה את בקשת המשיבה, קבעה כי חלק מהסעדים הם כספיים המוסווים כהצהרתיים, וקבעה כי האגרה ששולמה חסרה. עם זאת, במקום לסלק את התביעה, הורתה על תיקון כתב התביעה ותשלום האגרה החסרה. לאחר מכן, דחתה הרשמת בקשה לעיכוב ביצוע של החלטתה. בית המשפט המחוזי, בפסק דין מושא הערעור, דחה את ערעור המבקש, וקבע כי הסעדים הנתבעים, לרבות אלו בסעיף 215, הם כספיים וניתנים להערכה. בית המשפט המחוזי גם קבע כי לא נפל פגם בהחלטת הרשמת שלא ליתן למבקש זכות תגובה לעמדת היועץ המשפטי לממשלה. **השאלה המשפטית המרכזית** השאלה המרכזית העומדת בפני בית המשפט העליון בבקשת רשות הערעור היא: **האם קנויה לבית המשפט קמא סמכות להוצאת "צווים חוסמים" השוללים זכות חוקית מתובעים להגשת בקשות לפיצול סעדים במועדים הקבועים לפי הדין, ובפרט האם סעיף 215 לכתב התביעה, המציין כוונה להגשת בקשה נפרדת לפיצול סעדים, מהווה תביעת סעד שיש לשלם בגינה אגרה מיידית?** **עקרונות משפטיים וחידושים בפסק הדין** 1. **פרשנות סעיף 215 לכתב התביעה – הצהרה על כוונה ולא תביעת סעד:** * **עקרון:** בית המשפט העליון, בפסק הדין, נוקט בפרשנות מקלה ומרחיבה ביחס לניסוחו של סעיף 215. השופט כשר קובע כי אף אם הסעיף "יכול היה להיות מנוסח באופן בהיר יותר", התיבה "לגביו תוגש בקשה נפרדת לפיצול סעדים" מאפשרת להבין שאין מדובר בבקשה לפסיקת סעד במסגרת התובענה הנוכחית, אלא בהצהרה על כוונה עתידית. * **חידוש/הדגשה:** נקבע כי כאשר תובע מבהיר בכתב התביעה, גם אם בניסוח פחות ברור, כי כוונתו היא להגיש בקשה נפרדת לפיצול סעדים בעתיד, הדבר **אינו מהווה תביעת סעד בפועל בהליך הנוכחי**, ולכן אין לחייבו באגרה בגין סעיף זה. בית המשפט מדגיש כי הבהרתו של המבקש (כעת המערער) בערעורו ובבקשת רשות הערעור, כי אין הוא תובע את הסעד במסגרת התביעה הנוכחית, הינה בעלת משקל מכריע. 2. **סמכות בית המשפט וחוסר סמכות להוצאת "צווים חוסמים":** * **עקרון:** בית המשפט העליון קובע כי חיוב המבקש באגרה בגין סעיף 215, באופן שהכריח אותו לתקן את כתב התביעה או לשלם אגרה, מקביל ל"צו חוסם" השולל ממנו את זכותו להגיש בקשה לפיצול סעדים בהתאם למועדים הקבועים בתקנות. * **חידוש/הדגשה:** בית המשפט מבטא ביקורת על ההחלטות הקודמות שראו בסעיף 215 כתביעת סעד שיש לשלם בגינה אגרה מיידית. הדבר מבטא גישה המכבדת את זכותו הדיונית של בעל דין להגיש בקשות לפיצול סעדים, ומונעת שימוש בהליכי גביית אגרות כדי לחסום או להגביל זכויות אלו באופן בלתי מידתי. 3. **מעמד עמדת היועץ המשפטי לממשלה וזכות הטיעון:** * **עקרון:** בית המשפט מתייחס לטענת המבקש כי נשללה ממנו זכות תגובה לעמדת היועץ המשפטי לממשלה, וכי הדבר גרם לו עיוות דין. * **הדגשה:** השופט כשר מציין כי תקנה 50(4) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, שינתה את המצב המשפטי, וזכות תגובה לעמדת היועמ"ש אינה קנויה עוד אוטומטית. המערער היה צריך לבקש זכות זו מבית המשפט, וכיוון שלא עשה כן, לא היה פגם באי-מתן זכות התגובה. עם זאת, בית המשפט מקבל את הערעור בעיקרו, גם אם לא מכוח טענת עיוות הדין, אלא מכוח פרשנות סעיף 215. 4. **השלכות רוחב:** * **עקרון:** טענת המבקש כי ההחלטות מעוררות שאלה בעלת השלכות רוחב בנוגע ל"צווים חוסמים" וזכות פיצול סעדים. * **הכרעה:** בית המשפט העליון, בעודו דן בבקשת רשות הערעור כבערעור עצמו, מביע עמדה ברורה באשר לפרשנות סעיף 215. העמדה שהובעה נוגעת לפרשנות סעיפים מעין אלו באופן המאפשר גמישות דיונית לתובעים המבקשים לפצל סעדים, ובכך להרחיב את הבנת בית המשפט את הדין לעניין זה. 5. **שימוש בסמכות לפי תקנה 149(2)(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי:** * **עקרון:** בית המשפט העליון בוחר לדון בבקשת רשות הערעור כאילו ניתנה רשות, ולהפוך את הדיון לערעור לגופו. * **חידוש/הדגשה:** זוהי סמכות חשובה המאפשרת לבית המשפט העליון לדון במקרים בהם יש צורך בהכרעה מיידית וסופית, גם אם לא התקיימו כל התנאים למתן רשות ערעור. ההחלטה התקבלה בהתחשב בכך שהמחלוקת לגבי סעיף 215 היא בעלת פוטנציאל להשפעה רחבה יותר. 6. **השלכות לגבי עתיד ההליך:** * **הדגשה:** פסק הדין מבהיר באופן חד משמעי כי המערער אינו נדרש לשלם אגרה בגין סעיף 215. הוא גם מבהיר שאם בעתיד ירצה המערער לתבוע את הסעד המפורט בסעיף 215, יהיה עליו להגיש בקשה מתאימה לפיצול סעדים, וכי החלטה זו אינה מבטאת עמדה לגבי סיכויי קבלת בקשה כאמור או בקשה לתיקון כתב תביעה. **סיכום** פסק הדין ברע"א 6230/22 מהווה הבהרה משמעותית של הכללים הנוגעים לפרשנות סעיפים בכתבי טענות המציינים כוונה להגיש בקשה לפיצול סעדים. בית המשפט העליון מקפיד על כך שהליכי גביית אגרות לא ישמשו כ"צווים חוסמים" המגבילים שלא לצורך זכויות דיוניות לגיטימיות, ובפרט הזכות לפצל סעדים. הגישה הפרשנית המיושמת בפסק הדין מדגישה את חשיבות הבהרת כוונות התובע, גם אם באמצעות הבהרות שניתנו בהליכי ערעור, ורואה בהן כלי מרכזי לקביעת חובת תשלום אגרת בית משפט. בכך, תורם פסק הדין לוודאות משפטית ולכיבוד זכויות דיוניות של בעלי הדין.