תמ"ש 30817-10-13

תקציר

פסק דין זה עולה מתביעה אזרחית שהגישו בני זוג גרושים, בה טוען הבעל התובע כי האישה הנתבעת ביצעה בו מעשים חריגים ומזעזעים, לרבות הגשת תלונות שווא במשטרה וקבלת צווי הרחקה. מעשים אלה גרמו לו לכאורה למצוקה כלכלית, נפשית ונפשית, כמו גם לשון הרע. הנתבעת, לעומת זאת, טוענת כי מעשיה היו מוצדקים ונעשו בתום לב, שכן היא עברה התעללות רגשית ומילולית על ידי התובע במהלך נישואיהם. היא גם טוענת כי חששותיה לביטחונה ולזכויות הקניין שלה היו אמיתיים. הסוגיות המרכזיות שהיה על בית המשפט להכריע בהן היו האם הנתבעת אכן הגישה תלונות שווא ופעלה בזדון, ואם כן, האם מעשיה מהווים עוולה של תביעה נגישה ולשון הרע. בית המשפט מצא כי תלונותיו של הנאשם במשטרה לא היו שקריות או זדוניות, שכן רובן הובילו להרשעת התובע באשמת איומים. למרות שהתובע זוכה מאשמת תקיפה בנסיבות מחמירות מחמת ספק סביר, בית המשפט קבע כי עדותו של הנאשם לא הייתה מטעה או מפוברקת במתכוון. זאת ועוד, גם מעשיה של הנתבעת בבקשת צווי הגנה נמצאו סבירים ונעשו בתום לב, שכן היא חששה באמת ובתמים לביטחונה וביקשה להגן על זכויותיה הקנייניות. בית המשפט הכיר בחששותיו וחרדתו של הנתבע כלפי התובעת, אשר התבססו על התנהגותו בעבר ועל רגשותיה הסובייקטיביים, גם אם לא עמדו באמות המידה האובייקטיביות למתן צו הגנה. בנוסף, נדחו גם טענותיה של התובעת בגין לשון הרע, שכן בית המשפט מצא כי הנתבעת לא שיתפה אחרים בפרטי המקרה וכי מעשיה נופלים בגדר ההגנות של חוק איסור לשון הרע. גם טענותיה האחרות של התובעת בדבר חוסר תום לב והתנהגות בלתי הולמת מצד הנתבע לא הוכחו ולא היו ספציפיות לגבי החובה החוקית שהופרה. בסופו של דבר החליטה השופטת לדחות את תביעת התובע במלואה, וחייבה אותו לשלם לנתבע הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 20,000 ₪. פסק הדין אף התיר את פרסום פסק הדין מבלי לחשוף את זהות הצדדים, והדגיש כי טענת התובע נעדרת שחר.