ת"א 50120-03-22

תקציר

פסק הדין מתווה הליך בן ארבעה שלבים לקביעה האם פרסום מהווה לשון הרע. השלב הראשון כרוך בפירוש הביטוי באופן אובייקטיבי וגזירת משמעותו מנקודת מבטו של אדם סביר. השלב השני בוחן האם האמירות מהוות לשון הרע והאם הן עולות כדי פרסום לפי החוקים הרלוונטיים. השלב השלישי בוחן את כל ההגנות החלות על הפרסום, אשר עשויות לשלול אחריות. לבסוף, אם מתקיימים שלושת השלבים הראשונים, בית המשפט שוקל סעדים מתאימים ופיצוי לתובע. במקרה זה, השופט מצא כי האמירות בהן כינו את התובעים גנבים ורמאים מהוות לשון הרע. לא הייתה מחלוקת כי הפוסט בפייסבוק והביקורת בגוגל מהווים פרסומים כהגדרתם בחוק. הנתבע לא טען להגנות כלשהן על פי החוק, וההתנצלות הצביעה על כך שהפרסום אינו אמת. עוד קבע השופט כי הבעת דעתו של הנתבע לא נעשתה בתום לב. אשר לסעד, בית המשפט לא שוכנע בכוונת זדון של הנאשם. התובעים לא הביאו ראיות לפגיעה בעבודתם או בהשתכרותם, והתנצלות הנתבע הצביעה על היעדר כוונת זדון. השופטת הדגישה כי להתנצלות פומבית יש ערך משמעותי ובחרה לפסוק פיצוי צנוע יחסית של 4,000 שקל, בנוסף להוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין. כמו כן הוטל על הנאשם לפרסם תיקון והכחשה בפייסבוק, אשר חייב להישאר גלוי למשך 30 יום לפחות. זכות הערעור ניתנה לשני הצדדים. פסק הדין נועד לאזן בין חופש הביטוי לבין הזכות לשם טוב, תוך מיגור ביטויים קיצוניים ושליליים הפוגעים בשיח הציבורי.