ת"א 4/97

תקציר

לפסיקת בית המשפט העליון בעניין אטינגר השלכות משמעותיות על קביעת פיצויים במקרים של קיצור תוחלת החיים בשל עוולות נזיקין. פסק דין זה נועד ליישב את המחלוקת ארוכת השנים בנוגע לחישוב הפסדי השכר ב"שנים האבודות" בעקבות תאונה טרגית. בית המשפט הכיר בזכותו של עיזבון קטין ללא תלויים לקבל פיצוי בגין שנים אבודות אלה, והכיר במורכבות של חיזוי השתכרות עתידית, במיוחד עבור קטינים. בעבר, בתי המשפט השתמשו בשיטות חישוב שונות, לעתים קרובות תוך שימוש במשפחות מושגיות או חישוב גלובלי תוך ניכוי הוצאות מוגברות. עם זאת, פסק דינו של בית המשפט העליון בעניין פינץ' יצר תקדים, וקבע כי שיעור הפיצוי עומד על 30% מבסיס השכר, החל על כלל התלויים שנפגעו, ללא קשר לגילם בעת התרחשות התאונה. במקרה הנוכחי, המחלוקת העיקרית נסובה סביב בסיס השכר לחישוב הפסדי שכר. התובעים טענו כי המנוח, מיכאל אטינגר, היה בעל פוטנציאל להשתכר שכר גבוה משמעותית מהממוצע במשק. הם הסתמכו על תצהיר אביו של מיכאל, המתאר את הישגיה החינוכיים של משפחתו ואת הקריירה המצליחה שלה, כמו גם את ביצועיו האקדמיים, כישוריו וקבלתו החברתית של מיכאל. בעוד בית המשפט מקבל טענות אלה, הוא מדגיש את הקושי לחזות את מסלול הקריירה העתידי של ילד בן שתים עשרה בהסתברות גבוהה. למרות ההכרה בתבונתו של מיכאל ובנקודת המוצא המבטיחה, בית המשפט מגיע למסקנה כי טענות התובעים, אף שאינן חסרות בסיס, אינן מספקות נתונים מיוחדים לחריגה מחזקת השכר הממוצע. לפיכך, בית המשפט מחליט כי חישוב אובדן כושר ההשתכרות צריך להתבסס על 30% מהשכר הממוצע במשק. באופן ספציפי, הפיצוי מחושב בשיעור זה לתקופה של 46 שנים, מגיל 21 עד 67, מחולק לשתי תקופות. התקופה הראשונה, מסוף שירותו הצבאי של מיכאל ועד היום, מסתכמת ב-269,086 שקל. התקופה השנייה, עד שמיכאל יגיע לגיל 67, עומדת על 625,491 שקל. לאחר מכן מתואמים נתונים אלה לערך הנוכחי, בסך 894,577 שקל. בנוסף, ישלמו הנתבעים לתובע 1 שכר טרחת עורך דין בסך 25,000 ₪, בצירוף מע"מ. פסק דין זה בא להביא לסגירת התיק ולהשלמת הפיצוי המגיע לתובעים, תוך התחשבות במורכבות קביעת הפסדי השתכרות בנסיבות טרגיות אלו.