בש"פ 1380/10

תקציר

פסק הדין המדובר קשור למקרה של הטרדה מינית של קטינים. המשיב, בן 56 ללא עבר פלילי קודם, הואשם בשורה של סעיפים של מעשה מגונה בקטינים שפגש בבית כנסת. בית משפט השלום בירושלים הורה תחילה על שחרורו למעצר בית, אך על כך ערערה התביעה. ערכאה גבוהה יותר, בית המשפט המחוזי בירושלים, הסכימה עם החלטת בית משפט השלום, תוך ציון האפשרות של חלופת מעצר וזמינותם של מפקחים מתאימים למשיב. אולם, התביעה לא הסתפקה וערערה על החלטה זו, תוך הדגשת חומרת העבירות והסכנה הנשקפת מהמשיב. לטענתם, חלופת המעצר אינה מגנה דיה על קטינים וכי פיקוח אלקטרוני לא יהיה יעיל בהתחשב באופי העבירות. ההגנה, לעומת זאת, הדגישה את היעדר עברו הפלילי של המשיב ואת התאמתם של המפקחים המוצעים, וציינה כי תסקיר שירות המבחן תומך באפשרות השחרור. לאחר בחינת חומר הראיות ושקילת טיעוני הצדדים, החליטה השופטת לקבל את ערעור התביעה. השופט קבע כי אף שהחוק מחייב בחינת חלופת מעצר, תסקיר שירות המבחן והמלצתו התבססו על כתב האישום הראשון החמור פחות. לפיכך, מאחר שהאישום השני כלל עבירות חמורות יותר, היה צורך בתסקיר משלים כדי לקבוע את דרך הפעולה הראויה. השופט הדגיש כי אין בכך כדי להכריע מראש את התוצאה והשאיר את ההחלטה הסופית לשיקול דעתו של בית המשפט המחוזי. לאור זאת, קבע השופט כי יש לקבל את הערעור, ולדון מחדש בתיק לאחר הגשת תסקיר משלים בתוך שבוע מיום קבלת ההחלטה. פסק דין זה, אפוא, דוחה את ההחלטה הסופית בדבר מעצרו של המשיב תוך איסוף מידע נוסף לעיונו של בית המשפט.