עת"מ 36406-07-23

תקציר

העותרים, זוג נשוי ואב לארבעה, הם תושבי קבע בישראל מאז לידתם והגישו בקשה להתאזרחות לפי חוק האזרחות. עם זאת, דחו המשיבים את בקשתם, בנימוק שאין ראיות מספיקות לכך שמרכז חייהם של העותרים הוא בישראל. המשיבים ביססו את החלטתם על שני טעמים: דפוסי צריכת מים חריגים במקום מגוריהם הנטען של העותרים וזיקתם הנטענת לנכס מחוץ לשטח ישראל. העותרים ערערו וטענו כי צריכת המים אינה סדירה בשל אספקת מים לא סדירה ומונה תקול, וכי הנכס השני היה בבעלות אביה של העותרת, והם מעולם לא התגוררו בו. בית המשפט, לאחר שבחן את חומר הראיות, פסק לטובת העותרים וקבע כי הם אכן התגוררו בישראל מספר שנים והוכיחו די הצורך את מקום מגוריהם. השופט הסכים עם הסברי העותרים בנוגע לצריכת המים והנכס השני, וקבע כי החלטת המשיבים התבססה על טעויות עובדתיות. זאת ועוד, קיבל בית המשפט את טענת העותרת כי הבעת ביקורת על מעשי המדינה אינה סותרת נאמנות למדינה. עם זאת, בית המשפט לא התערב בשיקול דעתו של שר הפנים בעניינו של העותר השני, שהביע תמיכה בחמאס ברשתות החברתיות וראה בו ארגון טרור השולל את קיומה של ישראל. משכך, נדחתה עתירתו של עותר זה. בשל מצבם המשפחתי של בני הזוג, לא נפסקו הוצאות למי מהצדדים.