ת"צ 30030-05-17

תקציר

פסק דין זה סובב סביב תביעה ייצוגית הנוגעת להוברבורדים המשווקים בישראל. בית המשפט בחן את אישור התובענה הייצוגית על בסיס התנאים לפי חוק התובענות הייצוגיות התשס"ו-2006, לפיהם המקרה מעורר שאלות מהותיות משותפות, האם מדובר ביישוב סכסוכים יעיל וכי האינטרסים של חברי הקבוצה מנוהלים בתום לב. הסוגיה העיקרית שנבחנה הייתה האם ההוברבורדים שווקו באופן שגוי כמתאימים לילדים מתחת לגיל 16, בניגוד לתקנות התעבורה שקבעו את גיל המינימום לשימוש בקורקינטים על 16. רוזן ומינץ, היבואנים, תייגו באופן שגוי את ההוברבורדים כמותרים לילדים בני 8, בטענה שהם מצייתים להוראות היצרן, דבר שלא הצליחו להוכיח. בית המשפט מצא כי משיבים רבים, לרבות קמעונאים אחרים, עסקו בפרסומות או במצגים מטעים בנוגע להתאמתם של ההוברבורדים לילדים צעירים יותר. בית המשפט דחה הודעות צד ג' נגד משרד התחבורה אך מצא אפשרות סבירה לרשלנות של מכון התקנים באי בדיקת עמידה בתקנות התעבורה. המבקש מס' 4, אשר רכש את ההוברבורד בתקופה הרלוונטית ונמצא כי יש לו עילה אישית המבוססת על טענות מדבקות מטעות, מונה כתובע המוביל, כאשר תפקידו הכפול הן כתובע מייצג והן כבא כוח מייצג תוקן כך שיעמוד בכללים פרוצדורליים. ההחלטה מדגישה כי התובענה הייצוגית מוגבלת לפיצויים לא ממוניים בגין מצג שווא, תוך הדגשת הצורך בציות פרוצדורלי ותום לב בייצוג חברי הקבוצה. המשיבים 2 עד 5 נמחקו מהתביעה, וההחלטה כללה הנחיות ספציפיות לפרסום הודעת האישור ולתיקון ההגדרה הייצוגית כך שתתאים לממצאים אלה.