ע"פ 66956-08-23

תקציר

ערכאת הערעור קבעה כי לא נפלה טעות בפסק דינו של בית משפט קמא שהרשיע את המערער בעבירות פריצה וגניבה. בית משפט קמא בחן כדין את הראיות הנסיבתיות ואת ראיות ההגנה, לרבות גרסאותיו המתפתחות והסותרות של המערער לאירועים, ומצא כי אשמתו הוכחה מעבר לספק סביר. בית המשפט העביר את נטל הראיה הטקטי למערער, שלא סיפק הסבר סביר לנסיבות המפלילות. ראיות נוספות, כגון הימצאותם של כלי פריצה חלקיים התואמים את אלה ששימשו בפריצות והסבריו הבלתי משכנעים של המערער, סיבכו אותו עוד יותר. בית המשפט שקל ודחה גם את טענות המערער בדבר מחדלי חקירה, והגיע למסקנה כי אין בהן כדי לשלול את אשמתו או לפגוע בזכותו להליך הוגן. ככלל, הראיות הנסיבתיות, יחד עם היעדר הסברים מהימנים של המערער, הביאו את בית המשפט לקיים את פסק דינו של בית משפט קמא. הערעור נדחה, והרשעתו של המערער בעבירות הפריצה והגניבה נותרה בעינה.