ע"א 2722/06

תקציר

במקרה דנן, ביקשו המערערים עיכוב ביצוע בגין חמש דירות שבבעלותם, עד להגשת ערעור. מקורם של ההליכים בפעולות מימוש משכנתאות של המשיב (בנק), שהחלו בשנת 2003. המערערים, לאחר שניסו ללא הצלחה לעכב את ההליכים בדרכים משפטיות שונות, עמדו בפני דחיית תביעתם לאחר שלא הציגו מצהיר במהלך דיון הוכחות. בית המשפט המחוזי דחה את תביעתם, שהתייחסה הן לחלקת קרקע (שכבר נמכרה) והן לדירות, וטען כי התביעה נועדה לשבש את הביצוע כולו, לרבות הדירות. המערערים, שטענו כי תביעתם הראשונית הייתה מיושנת לאחר מכירת המגרש, ביקשו תיקון אך נדחו. לאחר מכן הם ביקשו לדחות את התביעה ללא הוצאות, בטענה שהיא הפכה למיותרת. בערעור טענו כי נמנע מהם שימוע ראוי וכי בריאותם ודיורם מוטלים על כף המאזניים אם יימשכו ההליכים, אך המשיב התנגד בטענה כי תביעותיהם ניתנות לפיצוי כספי והמערערים תרמו לעיכובים פרוצדורליים. בית המשפט הסכים חלקית עם המערערים, והכיר בנזק בלתי הפיך פוטנציאלי אם הערעור יצליח לאחר ביצועו, ובכך העניק שהות לשלוש הדירות המשמשות למגורים (מותנה בפיקדון) אך איפשר את המשך ההליכים בשתי הדירות המושכרות, תוך הדגשת זכויותיו הכלכליות של המשיב. פסק הדין איזן בין זכותם של המערערים לדיור לבין האינטרס של המשיב בפירעון חובות, תוך שימת דגש על הגינות פרוצדורלית ופערי תוצאות אפשריות.