בג"צ 2053/21

תקציר

פסק הדין מדגיש את הקריטיות בניהול משאבי המים המוגבלים של ישראל, ומחזק את הנחת היסוד של חוק המים כי משאבים אלה הם רכוש ציבורי המיועד לצרכים לאומיים. שליטת המדינה, באמצעות גופים כמו מקורות, מאפשרת אספקת מים אך אינה בלעדית. על רקע ההתמודדות עם אתגרי הבצורת, הודגשה ההחלטה לחבר אזורים מנותקים למערכת המים הארצית, במטרה להגביר את האמינות ולשמר מקורות כמו הכנרת. לאחר התייעצויות מקיפות המליצה רשות המים על פתרון משולב לאספקת המים, תוך שילוב הכנרת והמערכת הארצית באמצעות תשתיות מקורות. בחירת המועצה, המבוססת על מומחיות מקצועית, ביקשה לאזן בין אינטרסים מתחרים מבלי להפריט את מקורות המים. בית המשפט קבע כי ההחלטה חוקית, ודחה עתירות שערערו על סבירותה ועל פגמים פרוצדורליים לכאורה. בית המשפט הדגיש התערבות שיפוטית מוגבלת בתחומי מומחיות מנהלית ודחה טענות לניגוד עניינים, תוך ציון טוהר המידות הפרוצדורלי. בסופו של דבר, נדחו העתירות תוך השלכת עלויות על המערערים, תוך אישוש הבסיס המקצועי של ההחלטה ודבקותה במסגרות חקיקה.