בד"מ 17/10

תקציר

הנאשם זוכה ממספר אישומים, לרבות סעיפים 5, 6, 8, 9, 10, 11, 12, 16 ו-17 לתלונה מחמת ספק סביר. הם הורשעו באישומים בסעיפים 13, 14 ו-15. סעיף 9 מתייחס לסירובו לכאורה של הנאשם לשלם הוצאות, אשר הפאנל מצא כעניין אזרחי ולא פלילי. סעיף 6 מאשים את הנאשם בכך שלא יידע את החברה על שימועים ופגישות, אשר הפאנל מצא כי הם כלליים ומעורפלים מכדי שיוכחו כנכונים. הנאשם מורשע בסעיף 13, הקובע כי הנאשמת לא הוציאה חשבוניות ולא סיפקה לחברה את הכספים שגבתה. הטענה שקריסת מחשב מנעה ממנה לספק רשומות נחשבה בלתי הגיונית. הפאנל לא האמין לטענתה כי החזירה את כל הכסף שאספה. סעיפים 11 ו-12 מתייחסים לאי דיווח לכאורה של הנתבע על כספים שנגבו מחייב והעברת סכומים לצדדים שלישיים. הנאשם מורשע בשני הסעיפים. הפאנל לא קיבל את ההצדקה שלה להעברת כספים, וסבר שהיא ניהלה כספים באופן כושל. הנאשמת מורשעת גם בסעיף 14, המתייחס להתחייבות שנטלה על עצמה להשיב את כספי החברה, וכן בסעיף 15, המאשים אותה בהתעלמות מצו בית משפט. הפאנל קבע שהיא לא ניסתה לערער על הצו, ולכן הם קיבלו אותו כעובדה. באשר לסעיפים 10, 16 ו-17, המאשימים את הנאשמת באי תגובה ואי מענה לפניית עמית, זיכה הפאנל את הנאשמת מחמת הספק הסביר שהפניות אכן נשלחו אליה. רוב חברי ההרכב הצביעו בעד השעיה של שנתיים ממועד סיום העונשים האחרים שהוטלו, וכן תשלום פיצויים בסך 1,500 שקל למתלונן.