ע"א 376/76

תקציר

פסק הדין מתייחס למחלוקת בשומת מס בין נישום לבין פקיד השומה בדבר גובה הכנסתו של הנישום לשנת המס 1969. הסכסוך הראשוני נבע מחוסר הסכמה של פקיד השומה עם הכנסותיו המדווחות של הנישום מעסקי הבנייה שלו. בשלב ההשגה חתמו בא כוח הנישום ופקיד השומה על הסכם, מ/3, שפירט חלק ממקורות ההכנסה של הנישום, אך לא את כולם. בטופס לא צוין אם מדובר בהסכם מקיף על כל מקורות ההכנסה או חלקי בלבד. בעקבות זאת הוציא פקיד השומה צו לפי סעיף 152(ב) לפקודת מס הכנסה, עליו ערער הנישום, בטענה כי יש לראות ברווח ממכירת חלקת קרקע רווח הון ולא הכנסה עסקית. בית המשפט המחוזי פסק לטובת הנישום, פירש את מ/3 כהסכם כולל וביטל את צו פקיד השומה. בית המשפט העליון קבע כי מ/3 הוא הסכם חלקי, המוגבל למקורות ההכנסה שצוינו במפורש. בית המשפט קבע כי ניתן להתחשב בנסיבות יצירת המסמך ובהתנהלות הצדדים בעת פרשנותו. עוד ציין בית המשפט כי הוראת פקיד השומה לפי סעיף 152(ב) והעדר תיקון השומה מלמדים כי מ/3 מדובר בהסכם חלקי. באשר לערעורו הנגדי של הנישום, הסכים בית המשפט העליון עם דחיית טענתו של בית המשפט המחוזי כי הרווח ממכירת הקרקע היה רווח הון. בית המשפט הדגיש כי הנישום לא עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו לשכנע את בית המשפט אחרת ואישר את החלטת הערכאה הנמוכה יותר. משכך, קיבל בית המשפט העליון את ערעורו של פקיד השומה, דחה את ערעורו הנגדי של הנישום והורה לנישום לשלם הוצאות בשתי הערכאות.