בג"צ 75/57

תקציר

עניינו של בית המשפט בהימנעותו של המשיב מהפקעת חלקות קרקע מסוימות השייכות למבקש, אשר יועדו לכך בתכנית פיתוח שפורסמה בשנת 1953. המבקשת, שירשה את החלקות מאביה, מבקשת להשלים את ההפקעה או לשחרר את החלקות מתכנית הפיתוח, בטענה כי ההפקעה התלויה ועומדת פוגעת משמעותית בשווי הנכס. היא תובעת פיצוי בגין אובדן ההנאה מרכושה, שכן הוא גובה מסים גבוהים ונותר ללא שימוש, ומבקשת מבית המשפט לחייב את המשיב לנקוט בפעולה. עם זאת, המשיב לא השתלט פיזית על הנכס ולא פתח בהליך ההפקעה הפורמלי. בית המשפט מגיע למסקנה כי חוסר המעש של המשיב הוא בלתי סביר ופוגע בזכויות האזרח של המבקש. השופט מציין את האינטרס הציבורי בתכנון עירוני תקין, אך מדגיש כי המבקש היה סבלני דיו ואין לצפות ממנו לעמוד במגבלות ללא הגבלת זמן. מאחר שהמגרשים המיועדים אינם חיוניים להצלחת התוכנית, נעתר השופט לבקשת המבקש. עם זאת, השופט מדגיש כי אין זה בסמכותו של בית המשפט לקבוע את סכום הפיצוי, וכל תביעה לפיצוי צריכה להיות מופנית לרשות המתאימה. כמו כן, בית המשפט אינו יכול לבטל את ייעוד החלקות להפקעה, שכן סמכות זו נתונה לוועדה המחוזית. לפיכך, הצו המותנה מבוטל, והמבקשת נותרת ללא סעד משפטי אלא אם תפנה לוועדה המחוזית.