ע"א 573/22

תקציר

הערעור נסוב סביב בקשה לפסול את שופט בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב-יפו מלדון בתיק הנוגע לבני זוג, שנפרדו מאז נישואיהם בשנת 2021, בענייני ילדם המשותף. בקשת המערער ציינה הטיה לכאורה של השופט במהלך דיון מדצמבר 2021 בנוגע לקשר של האב עם הילד ומצבו הנפשי של המערער. טענות מרכזיות כללו את דברי השופט לפיהם המערערת חוסמת את גישתו של האב ומרמזת על צורך בהערכה פסיכיאטרית שלה. המערער טען כי דברים אלה מצביעים על הטיה מוקדמת, העלולה להשפיע על הליכים עתידיים. בנוסף, הערה נטענת בנושא הנקה לא נרשמה אלא הצביעה על הטיה לטענת המערערת. על פי הדיווחים, בקשתו של המערער לצו הגנה נדחתה תוך בחינת בקשת הסעד הדחופה של האב, מה שעורר טענות נוספות ליחס בלתי הוגן. מנגד, דחה המשיב טענות אלה וטען למשוא פנים של השופט ולדבקותו בנוהל, והדגיש כי ההחלטות שקלו את דיווחי יחידת הסיוע ולא חייבו הערכה פסיכיאטרית בשלב זה. דברי השופט אופיינו כהבחנות שיפוטיות לגיטימיות ולא כמשוא פנים, שכן הם היו מעוגנים בראיות שהוצגו ובנורמות פרוצדורליות. ערעורו של המערער ביקש לחסום את השופט מהדיונים המתמשכים והעתידיים בתיק, ולמתוח את הטיעון לבדיקות שגרתיות בענייני משפחה הקשורות ללא הכרעה להטיה לכאורה. בסופו של דבר, הערעור נדחה מאחר שאף אחד מהחששות הנטענים, לאחר בדיקה, לא עמד בסטנדרט הפסילה של הרכב השופטים. בית המשפט הבהיר את ההקשר המשפטי האמיתי של הדברים ואישר כי חילוקי דעות על הבחנות שיפוטיות והחלטות נידונות בדרך כלל באמצעות ערעורים ולא בקשות פסילה. לפיכך, בית המשפט לא מצא בסיס ממשי לטענות על משוא פנים, ובכך אישר מחדש את תפקידו של השופט בהליכים המתמשכים ואת הלגיטימיות של החלטות קודמות, ולאחר מכן דחה את הערעור ופסק לדחותו ללא הוצאות.