ת"א 1179/02

תקציר

המבקש, עו"ד שלמה רנצלר, הגיש בקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד המשיבה, בזק חברה לישראל תקשורת בע"מ, בטענה כי החברה גבתה ממנויי שירות בזיכרט כפל עמלה שלא כדין בגין שיחות שבוצעו באמצעות בזיכרט מטלפון ציבורי טעון. המבקש טען כי החיוב הכפול אינו הגיוני ומנוגד לתקנות. בזק סברה כי התביעה הייצוגית אינה מוצדקת ויש לדחותה, וטענה כי שתי העמלות שהוטלו על משתמשי בזקארד היו זהירות וחוקיות. עוד טען המשיב כי ניסיונו של המבקש לפרש את התקנות על פי הגונו הוא התקפה עקיפה על תוקפן של התקנות, וזאת באמצעות התקפה ישירה בעתירה לבג"ץ. עוד ביקש רנצלר לתקן את הבקשה לאישור כך שתכלול עילות לפי חוק ההגבלים העסקיים, לה התנגדה בזק, בטענה שהיא שקולה לתיקון הבקשה. בית המשפט מצא כי פרשנותן המילולית של התקנות אינה עולה בקנה אחד עם תכליתן. היא שוכנעה כי בכוונת המתקין לגבות עמלה מצטברת, שבזק גבתה בפועל. לפיכך, התקנות לא היו בלתי סבירות או בלתי חוקיות. באשר לתקנות הרטרואקטיביות, בית המשפט קבע כי הן תקפות שכן יש להן בסיס חוקי בחוק התקשורת והן סבירות בהינתן שתיקנו טעות פורמלית והבטיחו גביית שכר טרחה נדרש. כמו כן, בית המשפט דן בבקשה לאור חוק ההגבלים העסקיים. בית המשפט מצא אפשרות סבירה כי בזק היא בעלת מונופולין בתחום השירות של בזקארד, אך קבע כי המבקשת לא הראתה אפשרות סבירה להוכיח ניצול לרעה של מעמד המונופולין או סירוב בלתי חוקי לסחור. לפיכך, הבקשה לאישור התובענה הייצוגית נדחתה, מבלי לפסוק הוצאות למשיב, נוכח התועלת שהביאה הבקשה בתיקון התקנות.