ע"א 7155/96

תקציר

במקרה דנן, ביקש המערער לאמץ גבר בן 26, אותו גידל מינקות לאחר שנישא לאמו של הצעיר. למרות הסכמתו של הצעיר ותמיכת השירות לשלום הילד, דחה בית המשפט המחוזי את האימוץ, בנימוק שלא התקיימו תנאים לפי חוק אימוץ ילדים. באופן ספציפי, בית המשפט התמקד בהיעדר הסכמה מצד האב הביולוגי. בערעור קבע בית המשפט העליון כי חוק אימוץ ילדים מתייחס בעיקר לקטינים אך מאפשר אימוץ בגירים ב"נסיבות מיוחדות" לפי סעיף 25(1). בית המשפט הדגיש כי ביסוס יחסי הורה-ילד אמיתיים הוא קריטי להצדקת אימוץ בגירים. בנוסף, נטען כי בעוד שהדרישות הפרוצדורליות של החוק, כמו הסכמת הורים והצהרת כשירות לאימוץ, חלות על בגירים, יש לפרש אותן באופן גמיש. בית המשפט ציין את הצורך בהגנה על האינטרס הציבורי, תוך הבטחת שהאימוץ לא ישמש לתועלת פסולה. במקרה דנן, מאחר שלמערער היה קשר הורי אמיתי ארוך שנים עם הצעיר והוכיח "נסיבות מיוחדות", מצא בית המשפט העליון עילה לאימוץ. היא הכירה בחלקו של המערער בחיי הצעיר ובחוסר מעורבותו של האב הביולוגי. לפני שתמשיך, יש להודיע לאביו הביולוגי של הצעיר ולתת לו הזדמנות להתנגד. אם לא מתעוררת התנגדות מהותית, האימוץ יכול להמשיך, תוך הדגשה כי רצונו של הבגיר, העומד בבסיס יחסי הורה-ילד אמיתיים, עולה בקנה אחד עם טובתו של המאומץ. משכך, קיבל בית המשפט העליון את הערעור, תוך שהוא מכיר בנסיבות המיוחדות המצדיקות את צו האימוץ.