רע"פ 329/10

תקציר

המבקש ביקש רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה שאישר את החלטת בית המשפט לתעבורה בחיפה הדוחה את בקשתו להישפט בגין עבירת מהירות מופרזת, בשל איחור בהגשתו. ראשיתו של התיק בדו"ח תעבורה שהוצא ביום 13.2.2009, אותו טען המבקש כי גילה רק ביום 24.8.2009, עם קבלת הודעת פיגור נוסף. הוא ייחס את העיכוב להיעלמות הדואר שלו, שנלקח ככל הנראה על ידי ילדים המתגוררים בבניין שלו, וטען כי לא קיבל את הודעת הדואר הרשומה הראשונית. בית המשפט לתעבורה דחה את בקשתו, בקובעו כי הוא לא פעל במסגרת הזמן הנדרשת והיה אחראי להבטיח את קבלת הדואר שלו. בית המשפט המחוזי נעתר לבקשה, ודחה את ערעורו ביום 27.12.2009, בנימוק של היעדר נימוקים סבירים לשיהוי. עוד עתר המבקש למתן רשות ערעור, תוך שהוא בוחן את נסיבותיו וטוען כי הסירוב פוגע בזכותו לגשת לרשות השופטת. עם זאת, בית המשפט העליון ציין כי עניינו של המבקש כבר נדון בשתי ערכאות ואינו עומד בקריטריונים לסוגיה משפטית משמעותית המצדיקה ערעור שני. בית המשפט הדגיש את כוונת המחוקק העומדת מאחורי עבירות "ברירת הדין", והדגיש כי מקרים כאלה דורשים הצדקה ממשית לשיהוי ופסקי הדין המקוריים עולים בקנה אחד עם עקרונות משפטיים. לפיכך, בקשת הערעור נדחתה ביום 27.1.2010.